אדידס

בי נשבעתי שהבטחתי לעצמי שאת החופשה הקצרצרה הזו אנצל להשלמת שעות שינה. אז למה זה אף פעם לא עובד לי?

כששכבתי על מיטת הדוקטור בפעם הראשונה ניסיתי לשכנע אותו שזה שום דבר ושאני ממש תיכף חוזרת לרוץ. כשחזרו תוצאות הבדיקות הוא חיפש דרך לבשר לי בעדינות שזה כנראה ייקח עוד כמה חודשים

שנים חשבתי שריצה זה לא לבנות, וכבר שלוש שנים גם שומעת את זה מאחרים מדי פעם. פוסט נשי במיוחד שלא מתכוון לוותר על הזכות להזיע בחן

אחרי שנים שבהן סירבתי לרוץ, אלא אם רדף אחרי אריה, נהייתי רצה. בכל אופן, כמעט תמיד כשהשעון מצלצל אני קמה ויוצאת לרוץ. גם ביום של המרתון הראשון קמתי ורצתי. עכשיו מתכוננת למרתון הבא. החיים בנעלי ריצה