שמעון פרס: האיש והאכזבה
המובן מאליו: אני מאמינה לקולט אביטל. כל השאר עוד יצטרך לחלחל והסיפור יתעצב מחדש. מותו האמיתי של אדם הוא מות זיכרו כפי שהכרנו אותו
הבלוג האישי שלי, חלון לנקודת המבט והשקפת העולם החברתית שלי: ״היו השינוי שאתם רוצים לראות בעולם.״ (מהטמה גנדי)
המובן מאליו: אני מאמינה לקולט אביטל. כל השאר עוד יצטרך לחלחל והסיפור יתעצב מחדש. מותו האמיתי של אדם הוא מות זיכרו כפי שהכרנו אותו
תרגיל קבוצתי שהתחיל בתצפית זריחה והמשיך בתצפית פנימית, מחשבות על אור וחושך ועל תפקידה של ההתבוננות בהם
את לא אשמה. לקח לי לא מעט זמן להגיד את זה לעצמי, אבל כבר שנים שאני יודעת שזה המשפט הראשון שכל נפגעת או נפגע תקיפה מינית צריכים לשמוע. תפקידנו להגיד זאת
הכי כואב לי שאני כבר לא יכולה לשמוע את הקול שלו. הוא נעלם. אם היה יכול לומר דבר אחד, זה אני יודעת בוודאות שזה היה: ״לא רציתי שתסבלו כל כך״
כשהגענו לבית היולדות שאלו אותנו ׳מאיפה הגיעה זאתי?!׳ כלומר, התינוקת. ׳מהבית׳ ענינו, למרות שבתכנית התהליך היה הפוך
פוסט שכתבת לפני שנים. מאז הרבה השתנה, אבל המתכון נשאר מנצח. גרנולה ביתית ברבע שעה, שאין לה תחרות
אחד הערכים שאני משתדלת להנחיל לילדות זה שאוכל הוא לא פרס ושסוכר נוטה להשתלט עלינו לפני שאנחנו משתלטים עליו. אבל ערך חשוב לא פחות הוא להיות קשובה ולאפשר גמישות, להן וגם לעצמי. כמובן שיש גם מתכון
אלון קסטיאל נכנס לכלא לרצות את עונשו על סעיפי פגיעה מינית רבים וחמורים, אבל העונש שלו לא יביא שום הקלה לנשים הרבות שפגע בהן
מחאת המכנסיים הקצרים מדאיגה דווקא כי היא לא חדשה. כבר שבע שנים לפחות שהמצב לא משתנה ובנות מקבלות יחס מפלה בבתי הספר. איפה משרד החינוך בדיוק?
חששתי שהסדרה לא תיגע כמו הספר, אבל זו היתה בעיטה לראש. תוך דקות שכחתי שמדובר בתומר קפון, וטבעתי בזוועה של אביב- חייל ששרד היתקלות, אבל איבד את חייו