מה אתה עושה כשאתה קם בחופש?

בי נשבעתי שהבטחתי לעצמי שאת החופשה הקצרצרה הזו אנצל להשלמת שעות שינה. אז למה זה אף פעם לא עובד לי?

בעבר כבר עליתי על זה שרצים הם עם לא מאה אחוז בסדר. זה היה איפשהו כשנסענו לברצלונה במהלך ההכנות לברלין, והדעת לא נחה עד שארזתי ציוד ריצה. אז הסתבר לי שאני לא לבד – רצים רצים. גם בחופשה. אבל מה עושה בחופשה נשמה שלא רצה?

החופשה המדוברת היא לא ממש חופשה אלא חופשת עבודה, מן כזה בערך. חלק נכבד ממנה נועד לאפשר לי זמן איכות עם הידועה בכינויה ׳אחותות׳, הלוא היא אחותי מבחירה, שהבטחתי לה שנישן כפיות, מה שלא הפריע לי בכלל לקבוע תכניות לשש וחצי בבוקר בבריכה אחרי שהתאמנו ב TRX בערב. אבל היא, היא כבר מכירה אותי. היא יודעת מצויין שאם אני אומרת שיהיה סופ״ש רגוע משמעו שלא נרוץ מעל 20, גג 22, אולי 18 אם תהיה רוח ממש חזקה, ואני בטוחה שלא היו לה אשליות גם בקשר ללונדון. כלומר, רמת רחל. התארחנו בקיבוץ רמת רחל.

תכלס לא היו לי שום כוונות להתאמן במיני חופשה הזו. הרי לרוץ אני לא יכולה והמדקרת ביקשה שאמנע מאימונים עד הטיפול הבא, אבל ברמת רחל יש מרכז ספורט, ובחיי שזו לא אני, זה הוא התחיל! בתכנית הסיור (המדהים שאפשר לקרוא עליו כאן) נקבע שיעור פילאטיס מכשירים לשעת בין ערביים, בואכה ארוחת ערב ככה.

מה לעשות שיצא שהתאחרה ארוחת הצהריים ושהכרכרה של מדריכת הפילאטיס הפכה לדלעת לפני שהגענו, אז כדי שלא נרגיש פספוס סידרו לנו שיעור TRX עם איתי, וזה לא שאני מי יודע מה מומחית ברצועות האלה, אבל איתי הכתיר אותי למצטיינת כיתתית, #רקאומרת, אז נתתי את כל כולי, כי ככה לאכזב מאמן בשיעור ראשון?

לידיעת המדקרת: אינני הנהג.

כמובטח הלכנו לחדר המדליק שלנו לישון כפיות, אבל איך שנפלה על האחותות השינה הגיעו אלי תמונות שצילמו החברות באימון, והרי ידוע שמה שלא צולם ו/או לא עלה לפייס לא קרה, ואני לא יכולתי להרשות לעצמי את בזבוז הקלוריות הזה, אז השארתי את הכפית שלי בודדה וטיפלתי בתמונות.

זה כמובן לא הפריע לי להקיץ עם הזריחה, כי בחדר אחר לא רחוק ממני נמנמה לה המכונה שבתאית, שהיא אם היא לא אוכלת 20 ק״מ לפני ארוחת בוקר היא לא בנאדם, אבל מה לעשות שגם היא פצועה? אז קבענו בבריכה המחוממת, שזה מצד אחד לגמרי שדרוג ממי השלגים שאני רגילה אליהם בבריכת גורדון, ומצד שני שדרוג זה לחלשים. אז שחיתי קילומטר וקצת כדי להשאיר מספיק זמן להתקלח לפני הפילאטיס.

אה, לא אמרתי שהיה גם פילאטיס בסוף? קיצר, היה. אז נכנסתי עם השבתאית, קלוחות ורעננות, למוצג הדגל של קאנטרי רמת רחל – חדר פילאטיס מכשירים מדוגם בהדרכת נועה המהממת, ולמרות שהיא באה לנו כולה שאנטי-יוגית כזו, לקח לשבתאית סביב 5 דקות או פחות להתחיל לצרוח כמו בחדר לידה, ואני? אני שמרתי פאסון ובכיתי רק מבפנים כשהשרירים נמתחו על המיטה הנוסעת.

אבל זה טוב, פילאטיס זה רפואי. מפה לשם – הוכתרתי כדוגמנית הקאדילק בזכות גמישות היתר שלי והיכולת להרים את התחת כמו שצריך. מי יודע, אולי הפיצ׳ר הזה ישרת אותי מתישהו בעתיד?

עכשיו, עמוסת רגשות אשם על שהשארתי את האחותות לבד בחדר בלי קיצי בגב וכאלה, החלטתי להתקשר לקבוע איתה בחדר האוכל לארוחת בוקר בריאות. ואז – מגיעה הנשמה לחדר אוכל בנונשלנט, ומה מגלה? האחותות בטייץ ונעלי ריצה, תפרה 6 ק״מ בעליות של רמת רחל -ירושלים, עם אודליה, אק״א כפרהעליה, ומסתלבטות עליי כאילו אני המשוגעת היחידה שפתחה בוקר חופשה באימון זריחה. אין, אני אומרת לכם, רצים זה עם חסר מודעות עצמית. אפס.

אינני הנהג, עלק.

מלון רמת רחל – מומלץ מאוד לרצים המחפשים מקום לשהות עם המשפחה במרתון ירושלים או להתאמן בעליות בחופשה משפחתית לקראת המרתון. יש גם אופניים להשכרה. אבל אם המטפל שלכם אמר לכם לנוח אל תגידו שאני אמרתי. ולחברים הירושלמים: אחלה מקום לשחות ולהתאמן בו.

אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.

תגובות