תחפושת של אמא
בין הכנות בגן ליום המשפחה לבין מחשבות על פורים עלה בי הרהור שרוב השנה נמצא במצב רדום. השאלה היא האם אי פעם אתרגל לתפקידי כאמא, וארגיש נוח במלבושיו, שכאילו עדיין גדולים ממידותיי??…
נישואין בבני אדם
אולי די עם המירוץ לטבעת? אולי לפחות תעצרו לרגע ותחשבו למה בכלל אתן רצות והאם לשם אתן רוצות להגיע? אולי כשתפסיקו לרוץ תוכלו למצוא?
ומה? באמת יהיה כל כך רע אם פשוט תמצאי מישהו שיהיה לך טוב איתו ותחיי לצידו את כל החיים בלי טבעת ובלי שטר מכר מהרב??
כשבגרוש היה חור
גירושין נוסח שנות האלפיים הם כבר ממש לא מה שהיה פעם. יחד עם זאת, הם קורים במעגלים משפחתיים שלא כולם תוצרת אותו השנתון… מה שכבר עלול לסבך את העניין, אבל לא אמור לשנות אותו.
מונולוגים מהבטן
ההריון הזה הוא רק תירוץ. הרי את כל מה שכתוב כאן ידעתי כבר קודם, אבל כמו שלזקנים מותר להגיד גם דברים בחוסר טקט, בהריון הרביעי קניתי לעצמי את הזכות להגיד בקול את מה שהשתיקה היתה יפה לו קודם.
אל תגידו קומץ
אישית, לא אכפת לי שמדירים נשים מפרסומות ברמת גן או בבני ברק. לטעמי בכלל טוב היה אם היו מדירים פרסומות קצת מחיינו.
אבל בין זה לבין הפרדה באוטובוסים ובמדרכות, שמובילה לאלימות כלפי נשים, ובעיקר כלפי ילדות, יש מרחק שנות אור. או חושך…
מחאה שקטה
הנשק החם של המאבק הזה הוא מילים, פשוט כי סופסוף הפסקנו לשתוק, משום שאין דרך אחרת להסביר את עצמנו וכי אצלנו לא מרימים ידיים. הלוואי שזה יעשה את העבודה.
אין משפחה חדשה
בסך הכל רציתי להאמין שאיכשהו, בארצנו הלא כל כך מתוקנת, יכול סופסוף כל אדם להתחתן באופן ההולם את דרך חייו, למשל במקרה שלי: מבלי שידברו אלי בארמית, מבלי להעביר את הבעלות עלי לגבר שאיתי ומבלי שאצטרך לעשות צ’ק אאוט ברבנות אם וכאשר (שלא נדע, טפו טפו, חמסה). אבל כנראה שעדיין אין חיה כזאת במחוזותינו.
המכשפות מאיכסוויק
פרידה היא חלק מהחיים. כן. פרידה זה כואב. כן. קשה. נכון.
אבל יש לה שני צדדים, ויותר מתסריט אחד כדי לעבור אותה, אז בבקשה מכל הנשים שבמהלכן של פרידות טבעיות וכואבות וקשות שכאלה חוטפות ת’שגעת ומוציאות לכולנו שם רע – באמא שלכן, תפסיקו עם זה!
אמא, מי הוליד את אלוהים?
כל פעם מחדש הבנות שלי מלמדות אותי כמה אני יכולה ללמוד מהן, ועד כמה כשאני לא יודעת מה לענות הן מוצאות תשובות מדהימות בתוך עצמן.
שיחה עם מיי, בתי האמצעית בת רגע לפני 7, על אלוהים ואנשים. (השתדלתי לזכור כל מילה)
תודה על מה שלא נתת
לפעמים תחושת ההחמצה על כל מה שאין מרגישה כל כך חזק שאני כמעט שוכחת להודות על מה שיש.
לעתים נדירות ויקרות יותר דווקא תחושת התודה על מה שאין כל כך גדולה שכל דבר שיש בחיי גדל לאורה ומזכיר עד כמה יקר ערך הוא.