אמא, מי הוליד את אלוהים?

כל פעם מחדש הבנות שלי מלמדות אותי כמה אני יכולה ללמוד מהן, ועד כמה כשאני לא יודעת מה לענות הן מוצאות תשובות מדהימות בתוך עצמן. שיחה עם מיי, בתי האמצעית בת רגע לפני 7, על אלוהים ואנשים. (השתדלתי לזכור כל מילה)

–          אמא, מי הוליד את אלוהים?

–          אני לא יודעת יפה שלי.

–          אבל יש אלוהים נכון?

–          אני חושבת שכן, נדמה לי.

–          אז הוא בטח נולד מתישהו, לא?

–          כנראה, אני לא בטוחה שהוא נולד כמו שאנשים או גורים נולדים.

–          אבל הוא היה ראשון, לפנינו?

–          אני לא כל כך יודעת, אבל זה נשמע לי הגיוני שאם יש אלוהים אז קודם הוא היה ורק אז אנחנו.

–          בתורה כתוב שקודם היו המאורות.

–          כן, זה מה שכתוב שם, אבל צריך ללמוד עוד קצת, זה לא בטוח שהתורה מספרת בדיוק את כל הסיפור.

–          והוא מחליט עלינו?

–          אני לא חושבת שזה בדיוק ככה, אני לא מאמינה באלוהים כזה בדיוק, חמודה.

–          מה, אמא, אז יש יותר מאלוהים אחד?

–          אולי אפשר להגיד את זה ככה, אולי לכל אחד יש את האלוהים שלו.

–          אז למה יש הורים שמכריחים את הילדים שלהם להיות עם אותו אלוהים שלהם?

–          אני באמת לא יודעת, את ילדה חכמה, אני לא אכריח אותך כלום בנושא הזה.

–          אני חושבת שאני אצטרך לגדול עוד קצת כדי להחליט באיזה אלוהים אני מאמינה.

–          אני חושבת שזה נכון ילדה שלי.

–          אני גם חושבת שאלוהים זה אנחנו

–          איך הוא אנחנו?

–          אני חושבת שגם אנשים הם אלוהים, כי הוא הוליד אותנו

–          אבל את נולדת מהבטן שלי, לא?

–          כן, אבל איך את יכולה להוליד תינוקות מהבטן שלך?

–          באמת איך?

–          כי ככה אלוהים תכנן את האנשים – שהאימא תוליד את התינוקות

–          צריך להיות ילדה מאוד חכמה כדי להבין את זה.

–          אז אני חושבת שנשאר קצת ממנו בתוך כל אחד שנולד

–          איך את מסבירה את זה?

–          זה כמו שכל אחד שמבשל אז יש לאוכל טעם מיוחד משלו-  אז כאילו הוא בישל הכל ונשאר בכל אחד טעם שלו

–          אז לכל בני האדם יש אותו טעם של אלוהים?

–          לא, כל אחד הוא אחר, רק יש לו אותו דבר מאלוהים

–          כמו תבלין? כמו המרק עוף של סבתא ושלי? שאת אומרת לי שהטעם שלהם דומה אבל לא אותו דבר?

–          כן, את של סבתא אני הכי אוהבת.

–          אז מה בעצם הוא רוצה מאיתנו? שנהיה אלוהים?

–          מה פתאום, אמא. הוא רוצה שנהיה אנשים טובים, כי אנחנו לא יכולים להיות במקום אלוהים,

אבל הוא לא יכול להיות בן אדם.

תגובות