נו, אז איך היא?

נו, אז איך היא?

שמתי לב שכשרוצים להחמיא לנו, האמהות, דרך התינוק שלנו, משום מה עולה השאלה “נו, הוא/היא ילד/ה טוב/ה?”. אבל איזו מן מחמאה זו? ומה הם מצפים שנענה בעצם? ולמה לא חשבתי על זה קודם?…

עד סוף הקיץ

עד סוף הקיץ

‘הריון זה דבר טבעי אבל לא נורמלי’… עם זה אני עוד יכולה איכשהו להתמודד. הבעיה שגם כל השאר כאן מאבד כל הגיון ונהיה פה פשוט לא נורמלי…

נוווו?!?!

נוווו?!?!

למרות שכבר ממש בא לי שייגמר, נדמה לי שסף המוכנות שלי שואף הפעם לאפס… אולי זה רק אצלי, אבל נדמה לי שמוכנות ללידה נמצאת בגרף יורד עם כל הריון והריון…

שלמה המלך

שלמה המלך

פוסט אורח של האיש שלי שהסכים לבוא אתי להופעה, ושיש לו ערך רב במיוחד לאור הסדק שהוא חושף שנפער בהתנגדות האקטיבית שלו לשלמה…
אה! וגם כי הוא ויתר לכבוד ההופעה הזו בשבילי על אותו המשחק עם 22 האירופאים המתרוצצים על הדשא שפירשן שלמה אחר בעודו עסוק בחיבוק ו’נה-נה-נה’ עם שלמה המלך

פסטיבל מספרי סיפורים

פסטיבל מספרי סיפורים

בוקר ארוך במספרה, בשילוב עם החום בחוץ והלחץ בפנים עזר לי להבין למה רוב הספרים הם גברים, פשוט כי אם היו נותנים לי לעמוד כל כך קרוב לראש של שכנותי לכיסא הספר עם מספריים מושחזים הייתי מוצאת להן שימוש אחר לגמרי מהמקובל…

מגיע לי

מגיע לי

לכבוד כניסתי לחודש שמיני, לתיקון החופשה הקודמת ולניצול הרגע האחרון שבו עוד יש את מה שנקרא “שנינו” , יצאנו לסופ”ש LUXURY, ולמרות שאני בדרך כלל נמנעת מהמלצות כאן, הפעם אני לא יכולה שלא, ואם מישהו נוסף ייהנה מההמלצה אז אני אפילו מנצלת את האפשרות להפוך את ה’בזבוז’ לעוד יותר נוח…

אלוהים גדולה

אלוהים גדולה

בהיריון כאילו מוכתב לנו מלמעלה שעלינו למסור את גופנו למשך התקופה לרשות הכלל וידיו המלטפות. אפשר להלחם בזה. אבל מצד שני, יש גם ככה כל כך הרבה מלחמות קשות יותר וצודקות יותר, שאולי, בעצם, זו בכלל לא הדרך…

אנורקסיה אהובתי

אנורקסיה אהובתי

המפגש הראשון שלי עם הפרעות אכילה היה בגיל צעיר מאוד. מאז עברו הרבה מים מתחת לגשר, ותודה לאל גם שוקולד מעל הלחם, אבל זה שהן עוברות לפעמים, זו עדיין לא סיבה לתת להן לגיטימציה בקרב נערות ונערים, שאף פעם אי אפשר לדעת איך זה יסתיים עבורם.

פומרנץ. ד”ר פומרנץ

פומרנץ. ד”ר פומרנץ

כאילו מצופה שפילוסופיית חיים תבוא דווקא מהרוחניים שבנו, אבל אז בא כופר בן כופר, שכופר בכל- מאלוהים, דרך קדושת החיים ועד כל פרותינו הקדושות באשר הן, אומר את שלו וממשיך ללכת, ואנחנו נשארים לחשוב על מה שפלט לחלל האוויר…הצפייה בד”ר פומרנץ עוררה אצלי מחשבות ושאלות- האם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים בכלל? ולמה אנחנו רוצים את זה? ועד כמה בכלל חשוב מה שאנו רוצים? ומה אנחנו מוכנים לעשות בשביל אותו הדבר? אני די בטוחה שגם על כל אלה היה אסי דיין מלגלג, אבל מקסימום- שיעשה על זה סרט…

סיפורי סבתא

פרויקט סבתא הוא ההזדמנות הכי טובה שנקרתה בדרכי מזה שנים – על כל מה שלא יוצא לי להודות בקול רם, על כל הזיכרונות שנחרטו ושעוד ממשיכים להיצבר – מבצע סבתא ראוי ביותר