למה רצה נשמה

אחרי אי אילו פציעות שהרווחתי בהרבה מאמץ ומעט שכל, הבנתי שלא חייבים לעצור הכל כשמחלימים מפציעה. הכינו את המשקפות

אחרי שנים שבהן סירבתי לרוץ, אלא אם רדף אחרי אריה, נהייתי רצה. בכל אופן, כמעט תמיד כשהשעון מצלצל אני קמה ויוצאת לרוץ. גם ביום של המרתון הראשון קמתי ורצתי. עכשיו מתכוננת למרתון הבא. החיים בנעלי ריצה

למה חשוב לרוץ דווקא כשכל עצב האומה נוחת על הרחובות, והאם זה ״בסדר״ לרוץ בימי זיכרון כשכל המדינה מרכינה ראש ונוטעת רגליים בקרקע?