״…וככה רצתי 50 ק״מ, וזה כל מה שאני זוכרת דוקטור. מה לא בסדר איתי?״ אני שומעת את עצמי מסכמת את החלום מהלילה האחרון לפסיכולוג חמור הסבר היושב מולי.
“זה התחיל ממש לא מזמן. כשנרשמתי למרוץ הרי הגעש עם חבר שלא הגיע כי נפצע, ואז למרוץ השליחים מהמדבר לים, וגם פה השליח השני נפצע. ואז, אולי לאות הזדהות, התחילו אצלי מן דגדוגים כאלה בבטן, אולי גם קצת קולות בראש, אני לא בטוחה בדיוק, אבל התמלאתי רגשות אשם על ה-25 ק״מ שהתייתמו, ובאמת היה לא נעים, והקולות אמרו לי ׳זה תלוי רק בך, אם לא את, אף אחד לא ירוץ אותם׳. אתה מבין דוקטור? הכל אני צריכה לעשות לבד בבית הזה.
ואז הגיע הערב שלפני, והלכתי לישון והתהפכתי במיטה וממש התרכזתי כדי לזהות כאב בגב או בברך, אפילו כאב ראש קטן ובלתי מזיק היה עושה את העבודה, כי בכל זאת, לרוץ 50 ק״מ בלי שהתכוננת לזה כמו שצריך, ועוד שבוע אחרי ששרדת את דעא״ש, זה לא ממש מומלץ. אבל תראה איזה צחוק הגורל זה – דווקא בלילה הזה לא כאב לי כלום.
אז קמתי לפני שהשעון צלצל חצות, ונכנסתי להתקלח ועשיתי מן קוקו מתוח כזה כאילו שאני גילה אלמגור בדרך לתיאטרון, ולבשתי בגדים זרחניים כמקובל, ונסעתי לפגוש את עוזי והדס ושחר, וידעתי שאייל יחכה לי בנקודת הזינוק, ולא סיפרתי לאף אחד חוצמזה, כי מי יאמין שאני הולכת לרוץ 50 ק״מ בלי להתאמן לזה. מה, אנשים משוגעים? אז לא אמרתי כלום. אפילו לא לאהוב שלי. רק אולי למאמן שלי, שכבר לא שואל שאלות ומחייך בכל פעם שאני אומרת שאני הולכת לעשות משהו.
ואז אודליה היתה שם ואמרה שאני משוגעת אבל אלופה ושיהיה בסדר, ואז היה שם איש שספר לאחור ואנשים התחילו לרוץ, אז רצתי.
והיו שם עליות, אל תבין לא נכון, בטח שהיו, אבל פשוט המשכתי לרוץ אותן. ולאט לאט הקילומטרים עברו לי ממש מהר, ואז בעליה הקשה של הק״מ ה-19 יורם גאון התחיל לשיר בפאתוס את ״אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה העליה האחרונה״, והאמנתי לו אז המשכתי לרוץ עד שהשמש זרחה.
ופתאום הגענו לתחנת ההחלפה, ב-25 ק״מ, והייתי רעננה כל כך שהרגשתי שרק עכשיו מתחיל המרוץ. ואז אמרתי בצחוק לעוזי שאולי ימשיך איתי עד הים, זה כולה עוד 25 ק״מ, והוא באמת בא, אפילו שהוא עוד אף פעם לא רץ אפילו מרתון, אתה קולט? I make people do crazy things – זה הסופר פאוור שלי.
ואפילו כשהיה לו קצת קשה אחרי 30 ק״מ, הצלחתי לעודד אותו כשאמרתי שיש לנו רק עוד 4 פעמים 5 ק״מ, ומה זה כבר 5 ק״מ? עשינו את זה אלף פעם, כלומר שתיק-תק אנחנו בים. כי הרי יש לי את הנוסחה הזו שפיתחתי שעוזרת לי תמיד להבין איפה אני נמצאת במרוץ – S*(Z:D)=4 – כלומר: שקר כפול זמן לחלק לדרך שווה 4 – ככה בכל רגע נתון נשארים לי רק 4 ק״מ, וזה מרחק ממש אפשרי עבורי.
והגענו ל-35 ק״מ ועדיין היה לי קל. כלומר, חוץ מהרגע הזה שהיה צריך למצוא את שירותי הנשים בשטח ולהשתין בכריעה. אחרי 30 ומשהו ק״מ זה לא קל.
וכשהגענו לתחנה של 45 ק״מ ועוזי עשה לנו סלפי גיבורים אפילו הקוקו של התיאטרון נשאר הדוק ומבריק כאילו עכשיו יצאתי מהמקלחת – אבל זה לא היה ג׳ל, פשוט הזעתי מספיק כדי שהמלח ידביק את הפריזורה. ונשארו כולה עוד 5 ק״מ, שזה 3 ועוד 2 לשחרור.
רק שב-48 ק״מ הגענו לחול, והיה כל כך קשה שישר קפצה לי לראש מלחמת השחרור ויורם גאון פינה את מקומו לחווה אלברשטיין ששרה לי ״החול יזכור״, וככה רצתי וקצת הלכתי וגם קיללתי עם חווה ושירי יום הזיכרון בראש עד לקו הסיום.
שם אודליה חיכתה לי כדי לוודא שאני לא פאטה-מורגנה, ואפילו באומץ רב חיבקה אותי, ואני חיבקתי אותה בחזרה, אבל בראש חשבתי על אל פצ׳ינו וניחוח אישה, שאם הוא היה מגיע לחוף זיקים באותו רגע היה מבקש העברה לשחק את הקורבן של חניבעל לקטר שיאכל לו את האף – כי איזה ניחוח ואיזה אישה אחרי 50 ק״מ. ואייל חיכה לי שם בול בזמן וצילם את הרגע המרגש, ואמר שהוא ידע שאצליח.
וזהו, ככה רצתי 50 ק״מ, וזה כל מה שאני זוכרת דוקטור. מה לא בסדר איתי?”
ואז חמור הסבר ענה לי ׳תביטי גיברת – את פזיזה, חסרת גבולות, לא ממושמעת, חושבת שאת יכולה לעשות מה בראש שלך, בלתי מסתגלת למסגרת, עקשנית, מתמרדת, לא מסתפקת במה שיש, נוטה לקיצוניות, מהווה השפעה מפוקפקת על הסובבים אותך ולפי חוות דעתי המקצועית כנראה גם משוגעת.׳
ואני עניתי ׳וואו! אתה קורא אותי כמו ספר פתוח דוקטור, אבל עדיין לא ענית לי – מה *לא* בסדר איתי?׳
—————————————————-
הפוסט הזה מוקדש באהבה לחגי ותומר שלא הגיעו למרוץ אבל היו איתנו כל הדרך כי הם פרטנרים מעולים גם מרחוק.
ולעוזי, שאולי יותר משוגע ממני, ולא בטוח שהייתי מצליחה להיות מספיק משוגעת עד הסוף בלעדיו.
ולהדס, שמי שחיבר בינינו היה גאון, ושאני גאה להכיר אישה כל כך נחושה ובטוחה ומסוגלת, שגם הגיעה במקום שני במרוץ הדי פסיכי הזה.
ולאייל שהוא היחיד שמספיק פסיכי כדי להבין אותי ולגרום לי להרגיש בסדר עם עצמי
אוהבת אתכם מאוד <3
אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.
