אתמול, בעודי לבושה בערך כך, בריצה בשעת בין ערביים במעבר מיער בראשית לאגם שבפארק הירקון, נגלה לעיני מחזה שאני לא רגילה לראות במקום שאני פוקדת כמה פעמים בשבוע בחודשים האחרונים – מאות רבות של חרדים, לובשי שחורים ולבנים, חלקם במעילים, חלקם עם כובעים רחבי שוליים, על נשותיהם וטפם, גדשו את מדשאות הפארק ואת שבילי המרחבים הירוקים.
פעם המראה הזה היה מעצבן אותי, אבל אתמול עצבנה אותי דווקא גברת שלחשה לחברתה ׳השתלטו פה על כל הפארק אלה׳, כי לשנוא בלחש זה בסדר…
כשעצרתי בברזיה שליד האגם לשתות לפני שאמשיך לדרכי, הרגשתי כף יד קטנה על הרגל החשופה והמיוזעת שלי, וקול קטן שאמר ׳אמא׳. הסתכלתי למטה ועמד שם ילדון עם פאות וכיפה שחורה שכנראה לא שם לב שאימו זזה כבר מהברזיה ושאני תפסתי את מקומה. הוא קצת נבהל כשהבין שאני לא היא.
׳זה בסדר חמוד׳ אמרתי לו, והצבעתי לכיוון שאליו האמא התרחקה, בדיוק מטר משם.
התכופפתי לשתות ובזווית העין קלטתי גבר במעיל שחור ושני בנים לצידו ׳הו יופי׳, חשבתי לעצמי ׳הרי חלילה הוא לא יתן להם להתקרב לשתות ליד הכופרת הבלתי צנועה׳
אבל האבא מצידו אמר להם רק ׳חכו עוד רגע בסבלנות׳
וכשהרמתי פניי מהברזיה הוא לא הסית את מבטו, לא קפא כמי שאחזו שד ולא הורה להם שלא להסתכל פן יצרבו עיניהם, הוא רק שאל אם אני יודעת איזה שביל מוביל אל הים, ואני הצבעתי על השביל הנכון וגם אמרתי מה המרחק שיש ללכת עד שם, והוא הודה לי ובירך בערב נעים ואני חייכתי ועניתי ׳על לא דבר, ותודה׳
וקצת הצטערתי שאני לבושה כל כך מעט כי לא היה לי כובע לאכול על שנפלתי במלכודת ה׳אנחנו והם׳ והשנאה שבלב שאני כל כך משתדלת להתרחק מהן בשנים האחרונות.
וכשהמשכתי לרוץ סיפרתי לחבר שרץ איתי על מפגש הברזיה הקטן הזה, ובירכתי על ההורים האמיצים שלא מפחדים לקחת את ילדיהם אל מחוז השונות, אל המפגש עם האחר בתכלית, שמעניקים לילדים שלהם חוויות שאפשר לתת רק כשמגלים פתיחות וכשלא חיים את הפילוג והסטריאוטיפים שמעמיקים את התהום שנפערה לפני יותר מדי שנים.
ולמרות שאני כמעט תמיד מברכת בסופ״ש שלום, כי מה לי ולשבת, השבוע הזה אני מקדישה ברכת שבת שלום לכל האנשים שלא משנה מה הם לובשים וכמה או במה הם מאמינים (אם בכלל), אינם מפחדים להיות גשר לעולם טוב יותר ולו במעשיהם היומיומיים והקטנים ביותר.
שבת שלום, וסופ״ש נעים ורגוע
אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.
