ממרתוניסטית לברווז אמבטיה, או: מה עושים כשנפצעים

אחרי אי אילו פציעות שהרווחתי בהרבה מאמץ ומעט שכל, הבנתי שלא חייבים לעצור הכל כשמחלימים מפציעה. הכינו את המשקפות

ולהלן מניין הפציעות עד כה (טפו חמסה מלח מים שום בצל): גב תחתון – צ׳ק. ברך ימין – צ׳ק (דחוי). ברך שמאל – צ׳ק (בלי כיסוי). תאומים – בלי אפידורל, כבר דיברנו על זה.

הפציעה האחרונה הביאה אותי להבנה שלא ממש בא לי להיפצע יותר בגלל הריצה. ליתר דיוק, זו היתה הפציעה הלפני אחרונה, כי את זו האחרונה נפצעתי אחרי שכבר החלטתי לא להיפצע יותר. ותודה לכל הנשמות שטורחים להזכיר לי שהכתובת היתה על הקיר, נו הארד פילינגס.

לשמחתי אריק הפיזיוטרפיסט אמר שקרע בתאומים קורה בן רגע, ושבדרך כלל אי אפשר לדעת מתי הוא יגיע ולמה, ושזה יכול לקרות לכל אחד. שרץ. בעיקר אם הכל אחד הזה רץ הרבה. וזה היה מאוד משמח שהוא אמר את זה, בעיקר כדי שאוכל להביא פתק חתום לאהובי, שהריצה שלי הופכת אותו פעם בכמה חודשים לחד הורי עד שכל האברים שלי חוזרים לתפקד. אבל חוץ מזה אין שום דבר משמח בקרע בתאומים, כי זה כואב ואי אפשר לרוץ.

לשמחתי, הפעם במקום להיכנס לדיכי בעקבות ההשבתה, שחר הציע לנסות לשמר את הכושר בשחייה, כי מי יודע איך קוראים לרץ פצוע? נכון! שחיין!
וכשהוא הציע ריצה במים, בכלל צהלתי מהמחשבה שאוכל להמשיך לרוץ. אבל אל תמהרו לעלוז, זו לא ריצה בים שהחול נכנס בין האצבעות ופמלה אנדרסון רצה אחריכם עם מצוף כתום, לא לא  – ריצה במים, כך מסתבר, היא טרנד שנועד לשמור על חוזק השרירים בלי האימפקט והזעזוע במפגש עם הקרקע.
איך עושים את זה? רצים בבריכה בעמוקים, איפה שהמציל לא מסתכל והזקנות מחטיפות לך בכל תנועה שנייה כאילו בטעות. (#למה_ממורמרת_סבתאל׳ה? תנסי פעם לרוץ, תראי איך יבוא לך מצברוח טוב.)

קיצר, כמו תלמידה ממושמעת הידקתי סביב המותניים מצוף איטריה, קפצתי למים והתחלתי לרוץ. עכשיו, במים את רצה וזה לא זז. הסבתות חותרות סביבך בקצב של בית אבות פיתוח ועוקפות אותך בלי למצמץ. הרגליים שלך עושות תנועות של ספרינט, הנשימה מתגברת, השרירים שורפים, אבל את מסתכלת סביב והנוף לא משתנה, תקועה במקום. רק חסר שתתחילי להפריח בועות באוויר ושישימו במערכת הכריזה את ׳איטס א סמול וורלד אפטר אול׳, והמתבונן מהצד עשוי לחשוב שאת עושה השלמת הכנסה בתור מתקן ברווזים בדיסנילנד.

כמי שרגילים לספור קילומטרים בדקות, תתקשו להאמין שכאן בתוך שבועיים הצלחתי לשפר זמנים משש דקות ל-4:50 למאה מטר (100, וואן הנדרד, זו לא טעות). אם הייתם שמים לידי צעצוע דולפין כזה עם קפיץ בתחת כמו שיש לבת שלי באמבטיה, גם הוא היה עוקף אותי. אבל אל תטעו – אחרי חצי קילומטר בא לי להחזיר את נשמתי לבונה עולם, פלוס טיפ תרי״ג מצוות בהזדמנות, רק שיעשה שייגמר החלק הזה באימון.

ובכלל, בואו נדבר על הבריכה, והפעם בלי לערב סבתות. מסתבר שיש שם עולם שלם במים הצלולים, מוכי הכלור והכולירה.

זה שינוי מרענן לדעת שמה שעף לך לעין זה באמת טיפת מים ולא הזיעה של הרץ לפנייך, וגם עניין הניחוחות מתבטל במים, שזה בלי ספק יתרון. אבל יחד עם זאת, להתאמן כתף אל כתף עם אנשים בידיעה שמינימום חמישים אחוז מהם משתינים במרחב האימון שאת צפה בו, זה הגורם מספר אחת לגעגוע לרצים המנומסים שמקפידים להשתין כל קילומטר חצי מטר מהמסלול ולא ממש עליו.

ומה בסוגיית הביגוד? כאן אין בכלל שאלה של גברים בלי חולצה כן או לא, וגם על טייץ אין מה לדבר – לטנגה נולדו. מה נסגר עם הספידו נשמות, האם חזרנו ל-1989 בזמן שחתרתי, או שמא אמרתם לעצמכם ׳כן, נראה לי שהבוקר אלך על לוק המייקל פלפס שלי׳?

וחוץ מזה, כל הסנובים בשחייה. את מנסה לנהל איתם סמול טוק כדי להעביר את הזמן בסבבה, כמו שהתרגלת עם החברים ביבשה, וכשחולפים מולך את רוצה להגיד שלום בחיוך כמו שאייל לימד אותך, אבל כל מה שיוצא זה ״שלו… בלו בלו בלו…״ ושרשרת שיעולים לא חינניים, שבעקבותיה המציל מסמן לך לעבור לרדודים. (בימים אלה בודקת השערה שככה נכתב הפזמון של הטודו בום.)

ועכשיו רגע של רצינות. עד לפעם הזו, בכל פציעה השבתתי את האימונים לשבועיים-שלושה, ממש לא כיף למכורה להיי של הריצה, וגם הכי בא לא בטוב במסגרת אימונים למרתון. אז למרות שנורא קל לצאת מהשגרה ולקחת צעד אחורה כי אנחנו אוהבים לשחק ב׳הכל או כלום׳, העבודה במים היא אחלה דרך לחזק את הגוף, להוריד עומס מהגוף ולשמר את הכושר בזמן פציעה, ואפילו עוזרת מאוד לעבוד על הנשימה (אחרי שבועיים אימוני בריכה הצלחתי לעצור את הנשימה למשך שתי דקות ושש עשרה שניות. רק כי הייתי חייבת למדוד משהו שלא יתייבש לי השעון), והאמת שהשחייה גם ממש מרעננת ומגוונת את שגרת האימונים, במיוחד כשהשיא מתוכנן ליולי אוגוסט. אז אני כבר ביקשתי לשלב בתכנית אימון בריכה קבוע בכל שבוע עד המרתון.

ולמי ששאל מה ואיך, הנה שני סרטונים של אימוני ריצה במים ששחר שלח לי – נא לשים שעונים בצד ולא לצפות להתקדמות במטרים. למים קצב משלהם, אבל מובטח שהשרירים עובדים.

ואם אתם כבר ביוטיוב, תוכלו למצוא שם אחלה שיעורים לשיפור סגנון שחייה, אני למשל לימדתי את עצמי לשחות חתירה לראשונה בחיי בשבועיים האחרונים. למה לא, תצחקו נשמות, ועוד לא דיברנו על זה שאני לא יודעת לרכוב על אופניים.

אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.

תגובות