אהובי מעדיף אוכל לא בריא.
קפה של בוקר – בלעדיו לא מרים את העפעפיים ומהר אחריו עוד אחד.
ארוחת הצהריים – עוד לפני שבגן נרדמים.
העדפות קולינריות – בלי עגבניות, ירקות, גבינות, טחינה, חומוס, דגים ובכלל שום דבר בריא והוא חי עם זה בשלום רוב הזמן, רק שקבענו לפחות עד 2060, ועכשיו גם היורשות מצפות שיישאר בסביבה לאיזו תקופה, לכן כשהוא זורק לי ״אולי תכיני לנו מוזלי ממש מושקע?״, אני יודעת שזה קוד ל״תכיני לי בבקשה משהו כל כך טעים שלא אשים לב כמה שזה בריא״, ומרגיש סופרמן בואכה חיי נצח.
אני? אני אוכלת הכל. ממש. אבל לא תמיד מצליחה להחליט בדיוק מה בא לי או לפנות זמן לאכול.
כשאני מבקשת ״נו, אבל תגיד מה דעתך?״ זה הקוד שלי ל ״אולי תבחר כל כך בחן שלא אשים לב שהחלטת במקומי?״.
ברור שהוא לא מבין.
כי אני הרי יודעת בול מה אני רוצה ומחליטה בשניות ולא מסתכלת לאחור, חוץ מאשר בפעמים שלא. למשל כשמשהו בשבילי מתנגש עם פנאי לבנות, או כשהרצון להצליח והפחדים כולם לא מתאזנים בכוחות עצמם.
אני יודעת שלכל החלטה יש מחיר ושבסוף הכל מסתדר– אבל לפעמים המשוואה פשוט לא מתאזנת, ואין החלטה אחת טובה.
בשבוע שעבר ביטלתי וקיבלתי מחדש לפחות שתי החלטות גדולות – כמעט לא הגעתי להרצאה שהבטחתי להעביר – כי פחד הקהל שלי הולך לפניי, וכמעט ביטלתי את היציאה ל׳מלכת המדבר׳ – כי צריך לעזוב את הקטנה וזה מלא כסף עכשיו וכאלה.
בשני המקרים ביקשתי ״נו, אבל תגיד מה דעתך?״ וקיבלתי בתמורה רק ״מה שתחליטי יהיה נהדר״.
יופי, ממש עזרה גדולה אתה!
להרצאה הגעתי ברגליים רועדות ועל סף עלפון – אבל צלחתי אותה.
למלכת המדבר הודעתי שבסוף אצא, אבל אז כמילוט אחרון החלטתי שאני עיוורת בלילה והלכתי לבדיקה כדי לשאול את האופטומטריסטית נו, מה דעתה? נכון שאני לא יכולה לנהוג בקירגיסטן?
6/6. מצוין אני רואה.
היא לא רואה שום סיבה שלא אסע. להיפך, יהיה נהדר!
קמתי אחר כבוד מהכיסא הגדול, ומיד ביציאה מהחנות קרצה אליי שמלה שנועדה לי.
לא תכננתי שופינג, אבל עם מה שרואות עיני אין להתווכח, הרגע האופטומטריסטית אמרה.
אז נכנסתי לחנות, מדדתי בשנייה ורבע וגיליתי שצדקתי. בול בשבילי.
שלפתי עוד אחת – ועיני הרואות – גם היא בול.
ברור שהחלטתי מיד וקניתי את שתיהן.
6/6 היא אמרה. לא 6 אחד.
בבית כבר התחרטתי, כי אולי אחת מספיקה?
ישר רציתי לשאול ״נו, רק תגיד מה דעתך?״, שיבחר בחן ולא אשים לב שבעצם החליט במקומי, אלא שהוא בכלל בחו״ל.
׳תעשי לי טובה׳, אמרתי לי, ׳אולי תכיני לנו מוזלי ממש מושקע?׳
או במילים אחרות – מספיק חפרת! את יודעת בדיוק מה את רוצה, לכי תיהני מזה!
מוזלי ממש מושקע עם גרנולה ביתית
(כל כך טעים שלא שמים לב כמה בריא)
לערבב למרקם קרמי:
2 יוגורט טבעי
1 כף ממרח שקדים או טחינה גולמית
לקלות בערבוב מתמיד עד הזהבה יפה
במחבת על אש בינונית–נמוכה:
כפית שמן קוקוס נוזלי
חופן קוואקר שלם (לא אינסטנט)
חופן שיבולת שועל מלאה
2 כפות אגוזים (פקאן, מלך, שקדים, קשיו)
1 כף גרעיני דלעת (או אחרים)
בסוף הקליה להוסיף לערבוב קצר:
1 כף צימוקים, חמוציות, גוג׳י ברי, תמר – מה שאוהבים
כף דבש
פרוסת חלבה מפוררת
כף זרעי צ׳יה/ פשתן
לסדר בערימה יפה ולהוסיף
2-3 פירות פרוסים דק
מעט סילאן טבעי