על ילדים, חתולים ודעות

בכיתה א׳ המחנכת הכניסה נוהג מאוד יפה שנקרא ׳חדוות קריאה׳. מדי שבוע הורה מגיע לחצי שעה בבוקר ומקריא סיפור אהוב.
הרווחים מרובים – הילדה מתרגשת וגאה עד השמים, הילדים חווים את הקריאה כפעילות משותפת ומהנה, ההורים זוכים למעורבות ועל הדרך מעבירים מסר, כי הסיפור מתבקש להיות כזה שיש בו אחד.

כשישבתי עם נלי לבחור סיפור היא מיד בחרה ב״החתול דלעת משנה את הדעת״ (מאת יונתן יבין). זה כבר לא ממש ספר לגילה, ביי דה בוק, אבל זה הראשון שהיא שלפה ובחרה מיד.

״אבל מה המסר?״ היא שאלה אותי. במקום לענות הקראנו את הסיפור ביחד כדי שתיזכר, תגלה את המסר ותחליט אם הוא מתאים לה.

״נזכרתי! שחשוב לנסות כדי להחליט אם אוהבים משהו או לא!״ היא קפצה בשמחה.
נכון. זה באמת חשוב, אבל זו גם תבנית חשיבה ישנה. ׳אם לא תנסי, איך תדעי?!׳ למי מאיתנו לא אמרו את זה כשהיינו ילדים?
אבל רגע, למי מאיתנו לא אמרו גם ׳אבל פעם אהבת אבוקדו / שניצל/ עגבניה – מה זאת אומרת שלא בא לך יותר?׳.

״את יודעת,״ אמרתי לה, ״זה מסר נכון ונהדר, והוא עובד גם הפוך. למשל, אם אהבת או רצית משהו ופתאום שינית את דעתך ולא בא לך יותר – זו זכותך.״
מבחינתה, דיברנו על חתולים ואבוקדו. מבחינתי, דיברנו על החיים.

מה הקשר לעוגיות?!

אני מהאמהות המעצבנות האלה שחוטפת קריזה כל פעם שמביאים לבית הספר ממתקים, מתוקים ובני דודיהם. המאבק למסגר את פוטנציאל ההתמכרות לסוכר מבחינתי הוא דרך חיים. לא פאנאטית, אבל כן מעדיפה שסוכר לא יהיה ״תגמול״ או ברירת מחדל.

אבל בסוף ׳חדוות קריאה׳ נהוג להביא צ׳ופר לכתה, ונלי ממש ביקשה שנכין עוגיות מקושטות. אני כבר התכוננתי לנאום כמה שזה מעצבן שמביאים עוגיות לכתה ושיש ילדים שלא אוכלים זה וזה, אז זה לא הוגן – ואז קראתי את החתול דלעת, וגם לי הוא שינה את הדעת.
בקיצור, הכנו עוגיות, הכי פשוטות והכי מושקעות וגם הוספנו פתק עם המסר.

חצי שעה עבודה אם לוקחים את זה ברגוע, או חמש שעות, אם מגזימים כמוני. העיניים הנוצצות של הילדה שוות הכל.

איך מכינים עוגיות חתול דלעת בלי דלעת?

לבצק חמאה: 

200 גרם חמאה (לגרסת פרווה לילד שרגיש לחלב הכנתי כמות קטנה נפרדת עם שמן קוקוס במקום חמאה)
2 ורבע כוסות קמח
3/4 כוס סוכר
חצי כוס אבקת סוכר
1 אבקת אפיה
ביצה + חלמון

לחתול:

קורצן בצורת ראש חתול
רויאל אייסינג כתום
שוקולד חלב או מריר
סוכריות ורודות עגולות
מכחול
בקבוק או שקית זילוף

1. מעבדים את החומרים המעבד מזון עד לקבלת פירורים.
2. לשים היטב את הבצק בידיים עד שמתקבל כדור חלק. (אני אוהבת לחבר את הפירורים ולזרוק על השיש הקר כמה פעמים – ככה הבצק פחות מתחמם ועדיין מתגבש יפה.)
3. יוצרים כדור חלק ויפה, עוטפים בניילון נצמד ומניחים במקרר לחצי שעה.
4. מוציאים ומחלקים לשני חלקים. את החלק שלא בשימוש מחזירים לקירור.
5. מחממים תנור ל-170 מעלות.
6. מקמחים משטח עבודה ומרדדים את מחצית הכדור לעלה בעובי חצי ס״מ או טיפה פחות.
7. קורצים חתולים כמה שנכנסים בגודל הבצק. מסירים שאריות בצק ומעבירים את החתולים בעזרת מרית או קלף לתבנית עם נייר אפיה.
8. מכניסים למקפיא למספר דקות ךפני האאפיה.
9. מעבירים לאפיה קצרה, כעשר דקות, עד שהקצוות מזהיבים מעט והעוגיות נותרות בהירות.
*העוגיות מתקשות לאחר שמתקררות. לא לחכות שיתקשו בתנור.

מלאכת העיטור:
– כשהעוגיות קרות לגמרי מכינים רויאל אייסינג (הוראות על האריזה) ומזלפים על גבי העוגיות. אני בחרתי להשאיר שוליים.
– כשהרויאל מתקשה ממיסים מעט שוקולד חלב בכלי במיקרוגל (ל-50 עוגיות בערך 4 קוביות שוקולד יספיקו).
– מניחים את הכלי בקערית עם מים חמים לשמירה על המרקם הנוזלי של השוקולד.
– מניחים נקודת שוקולד בולטת במרכז כל פרצוף של חתול ועליה מדביקים סוכריה ורודה עגולה.
– מציירים את פרצופי החתולים בעזרת מכחול דקיק טבול בשוקולד. (אם יותר קל אפשר בעזרת שקית זילוף עם חור קטנטן בקצה).
– מניחים לשוקולד להתקרר
– החתולים מוכנים.

הגרסה הקצרה

במקום לצפות ברויאל אייסינג כתום מוסיפים לבצק עצמו צבע מאכל כתום (עדיף במרקם אבקה אבל גם ג׳ל יעבוד) ואופים את הבצק הצבוע ב 150-160 מעלות עד שהעוגיות מוכנות.
ממשיכים עם ציור הפרצוף בעזרת השוקולד. לפי ההנחיות לעיטור.

* תגובות ושיתופים יתקבלו בשמחה גדולה. ניסיתם בבית? צלמו ושתפו