פסטיבל מספרי סיפורים
בוקר ארוך במספרה, בשילוב עם החום בחוץ והלחץ בפנים עזר לי להבין למה רוב הספרים הם גברים, פשוט כי אם היו נותנים לי לעמוד כל כך קרוב לראש של שכנותי לכיסא הספר עם מספריים מושחזים הייתי מוצאת להן שימוש אחר לגמרי מהמקובל…
משפחתולוגיה
על החיים המשפחתיים של הורים גרושים, זוגיות פרק ב׳, ילדות מכאן ומכאן והתעקשות נחרצת להישאר ביחסים טובים. ב-ynet קוראים לטור שלי ״משפחה אחת, שני בתים״, ואם סיפור אחד יעזור אפילו רק למשפחה אחת לחיות יותר בשלום, אני את שלי עשיתי
אלוהים גדולה
בהיריון כאילו מוכתב לנו מלמעלה שעלינו למסור את גופנו למשך התקופה לרשות הכלל וידיו המלטפות. אפשר להלחם בזה. אבל מצד שני, יש גם ככה כל כך הרבה מלחמות קשות יותר וצודקות יותר, שאולי, בעצם, זו בכלל לא הדרך…
סיפורי סבתא
פרויקט סבתא הוא ההזדמנות הכי טובה שנקרתה בדרכי מזה שנים – על כל מה שלא יוצא לי להודות בקול רם, על כל הזיכרונות שנחרטו ושעוד ממשיכים להיצבר – מבצע סבתא ראוי ביותר
תחפושת של אמא
בין הכנות בגן ליום המשפחה לבין מחשבות על פורים עלה בי הרהור שרוב השנה נמצא במצב רדום. השאלה היא האם אי פעם אתרגל לתפקידי כאמא, וארגיש נוח במלבושיו, שכאילו עדיין גדולים ממידותיי??…
נישואין בבני אדם
אולי די עם המירוץ לטבעת? אולי לפחות תעצרו לרגע ותחשבו למה בכלל אתן רצות והאם לשם אתן רוצות להגיע? אולי כשתפסיקו לרוץ תוכלו למצוא?
ומה? באמת יהיה כל כך רע אם פשוט תמצאי מישהו שיהיה לך טוב איתו ותחיי לצידו את כל החיים בלי טבעת ובלי שטר מכר מהרב??
כשבגרוש היה חור
גירושין נוסח שנות האלפיים הם כבר ממש לא מה שהיה פעם. יחד עם זאת, הם קורים במעגלים משפחתיים שלא כולם תוצרת אותו השנתון… מה שכבר עלול לסבך את העניין, אבל לא אמור לשנות אותו.
מונולוגים מהבטן
ההריון הזה הוא רק תירוץ. הרי את כל מה שכתוב כאן ידעתי כבר קודם, אבל כמו שלזקנים מותר להגיד גם דברים בחוסר טקט, בהריון הרביעי קניתי לעצמי את הזכות להגיד בקול את מה שהשתיקה היתה יפה לו קודם.
אין משפחה חדשה
בסך הכל רציתי להאמין שאיכשהו, בארצנו הלא כל כך מתוקנת, יכול סופסוף כל אדם להתחתן באופן ההולם את דרך חייו, למשל במקרה שלי: מבלי שידברו אלי בארמית, מבלי להעביר את הבעלות עלי לגבר שאיתי ומבלי שאצטרך לעשות צ’ק אאוט ברבנות אם וכאשר (שלא נדע, טפו טפו, חמסה). אבל כנראה שעדיין אין חיה כזאת במחוזותינו.
אמא, מי הוליד את אלוהים?
כל פעם מחדש הבנות שלי מלמדות אותי כמה אני יכולה ללמוד מהן, ועד כמה כשאני לא יודעת מה לענות הן מוצאות תשובות מדהימות בתוך עצמן.
שיחה עם מיי, בתי האמצעית בת רגע לפני 7, על אלוהים ואנשים. (השתדלתי לזכור כל מילה)