לפני כמה שבועות נתקלתי בשאלת סקר בקבוצת פייסבוק של נשים עצמאיות–
׳כמה שעות את ישנה בלילה?׳
ואצל נשים כמו אצל נשים זו הייתה לא פחות מהזדמנות לחגיגה הירואית–טקסטואלית–וירטואלית–
היו אלה שניצחו את השיטה – שדווקא מאז שיצאו לעצמאות ישנות 7-8 שעות כל לילה.
היו גיבורות העל – הישנות 3-4 שעות בלילה ונהנות מכל שעת ערות ביום.
היו הנושאות בנטל – שמסתפקות ב5 שעות שינה, אבל ההקרבה שווה להן.
והיו גם הסובלות בשקט – שכמובן ינוחו כבר בקבר, כי איך אפשר להיות גם אמא מושלמת, גם עצמאית מצליחה, גם להספיק להוריד שיערות מהרגליים ולעשות סקס משגע, וכל זה ב24 שעות ביממה בלבד?!
כבר הרבה שנים שאני מבינה ששינה ומנוחה הן לא בדיוק מילים נרדפות.
אני מבינה את זה כששואלים אותי חדשות לבקרים ׳איך את עושה את זה?!׳ וגם כשאני מתעוררת עייפה מהשינה, ואני, בכל הכנות והצניעות, לא מחזיקה מעצמי סופר וומן. כלומר, אני יודעת שאני בסך הכל סבבה, ושחיי עמוסים וגדושים, אבל סביבי אני רואה עוד אלף אמהות עצמאיות כמוני, שכל מה שמבדיל בין ה׳קורסות׳ שבהן ל׳נשות החיל׳ שבהן – הוא הגישה שהן מתחזקות כלפי חייהן.
כשאני חושבת על הקלישאות שמכתיבות לנו הצלחה מהי, אני פתאום מבינה שלא באמת השאירו לנו הרבה סיכוי להצליח בכל ובו זמנית, אלא אם נסגור טוב טוב את האוזניים… אז אחת ההבנות הבסיסיות בדרך להצליח לחיות כמו שאני רוצה הייתה שתמיד אצטרך לוותר על משהו – שבכל בחירה שאני עושה, אני גם מוותרת על בחירה בדבר אחר.
רוצה להיות עצמאית? מוותרת על שכר קבוע.
רוצה להיות פעילה חברתית? מוותרת על שעות טלוויזיה אחרי העבודה.
רוצה בכל זאת להספיק את כל הסדרות הנחשבות? מוותרת על שעת שינה.
רוצה חיי חברה? מוותרת מדי פעם על זמן זוגי/ זמן ילדים.
רוצה 5 ילדות? טוב, קשה למנות כאן את כל הוויתורים, אבל הרווח… אוי, הרווח!
כאלה הם חיינו, וככל שהשנים חולפות מתבהר לי שלא הגענו לכאן כדי לשבת רגל על רגל.
נכון, יש הנאה צרופה ביקיצה טבעית, בשינה עד מאוחר, בבטלה ובחוסר מעש, אבל זו הנאה שמתגברת כשאלו מתאפשרים אחרי עשייה מגוונת ולצד חיים מלאים.
ונחשו במה עוד יש הנאה גדולה?! ברגשות אשם, בתחושת הקדוש המעונה, בהקרבה, בקושי, במאבק, במסכנות, רק מה? מעייף…
ברור, לכל אחת יש ימים שלא מתחשק בהם לצאת מהמיטה, להכין ארוחת צהריים, לעזור בשיעורים או לענות ללקוחות לטלפון, גם לסופר–דופר-וומן יש ימים שהיא מתעוררת עם שקים שחורים מתחת לעיניים והגלימה, כמה שלא תגהץ, נשארת מקומטת ושלא יספרו לנו ש׳מוכרחים להיות שמייח׳… וגם זה סבבה- בקורנפלקס עם חלב יש את כל אבות המזון שמהם בנויה מנוחה נכונה לאמא, טריינינג מכסה את מבושייך מצויין ואל הלקוח תחזרי רעננה ואנרגטית למחרת, (אם לא תשקעי בדכאון על כך שלקחת לעצמך יום מנוחה...)
בקיצור, לשאלה ׳איך את עושה את זה?׳ אני תמיד עונה, בעיקר לעצמי, ׳בהנאה גדולה. עושה את מה שאני אוהבת. ואני כבר אנוח בקבר, וגם זה רק אם לא יהיה שם משהו אטרקטיבי יותר לעשות!׳
