ואם יהיה עוצר?

הטור הזה נכתב רגע לפני כניסת הסגר הראשון, בגל הראשון של הקורונה.
כאילו חסרים אתגרים למשפחות מורכבות, או שהקורונה לא מספיק מאתגרת בפני עצמה, אז השילוב בין שני הדברים הוא מתכון לבלגאן.

מצד שני, עם היערכות נכונה וכוונות טובות, אפשר גם אחרת.

הצצה לטור

״מלחמת המפרץ היא תרחיש האימים שלי. במלחמת המפרץ היה חדר אטום אצל אמא שלי וחדר אטום אצל אבא שלי ואנחנו עברנו ביניהם, כמו בכל ימות השנה.
באחד הלילות אבא שלי נסע לחברים. אנחנו נשארנו אצל אמא, ואני ידעתי, פשוט ידעתי, שתהיה אזעקה בזמן שהוא על הכביש.
אני זוכרת שלא יכולתי להירדם. לא נרגעתי גם אחרי שהוא התקשר לומר שהספיק להגיע לחברים לפני האזעקה.״

״כנראה שדברים נטמעים עמוק כשחווים אותן כטראומות בילדות. זה אולי מסביר את החלומות שלי בימים האחרונים על חדרים אטומים, גלילי ניילון ונחמן שי.
אבל מה שהעיר אותי חזרה למציאות יותר מהכל, היה שאלה של ילדת השמש שלי בארוחת השישי – “מה יהיה אם יהיה עוצר? איפה נהיה?”.

אז מה עושים כשכלום לא בטוח?
כל הסיפור בטור