הטור הרביעי שלי ב-ynet נכתב באיזה יום חלוקת תעודות, כשהילדה (שוב) חזרה עם שני עותקים.
שנים אנחנו מנסים ללמד את המערכת שאנחנו ההורים, גרושים או לא, איננו בעלי ההישגים, כך שהתעודה איננה בשבילנו.
זה לא עוזר.
בתי הספר מתעקשים לפעול על פי הפרוטוקול – שתי תעודות לשני הורים. אפילו שזה מפריע לילדות.
נכון, יש משפחות שבהן זה נחוץ, וצריך לאפשר זאת. אבל מה שבאמת מבאס הוא שהמערכת לא מסוגלת להתאים את עצמה לצרכיו של הפרט.
אז מה אם זה מפריע לילדה? העיקר שפעלנו לפי הפרוטוקול.
נשמע כמו טור ממורמר?
נו, אולי טיפה.
הצצה לטור
״אם יש משהו שילד להורים גרושים לא רוצה, זה להרגיש שונה מחבריו. כלומר, הם יחגגו עם החברים על שני הבתים ושני החדרים, יעופו על החופשה עם אמא ואז עם אבא ועוד כאלה קטנות, אבל כשזה מגיע לפורום החברתי הרחב, ובמיוחד הכיתתי, הם פשוט רוצים להיות כמו כולם. אף אחד לא רוצה שהמורה תזכיר לו להודיע גם לאבא. זה כל כך ברור. ואם אבא ואמא גרושים באופן שמאפשר זאת, תזרמו איתנו.״
מה נסגר?
כל הסיפור בטור