ברגע של קלות דעת הודעתי לו שנוסעים. זהו. קניתי כרטיסים לטיסה. לשתי טיסות, אם לדייק, כי מרוב התלהבות בחרתי בטיסה הלא נכונה וכמאמר הפתגם – לא בוכים על דמי ביטול שנשפכו. העיקר שטסים.
אחרי חודשים ארוכים של טרפת בעבודה, ים קילומטרים בהכנה למרתון ת״א, פציעות, שבועות שבהם הפכתי את חדר השינה לצלחת פטרי וחורף אחד ארוך וקפוא יימחשמו – אני צריכה חופש. וגם מגיע לי אחד כזה. מהכל. מהעבודה, מהפייסבוק, מהריצות, מהחיים.
׳אז את לוקחת נעלי ריצה?׳ שאלה אותי חברה.
׳מה פתאום, אני בחופש, לא רצה׳ עניתי, ויכולתי לשמוע את שתיקת הספק מחלחלת מעברו השני של הקו.
׳נשבעת, לא רצה נשמה. נחה. מה נחה מה וזה׳.
הגיע בוקר הטיסה. ואני אורזת רק ביום הטיסה, (חוץ מג׳לים למרתון תל אביב שארזתי שלושה ימים מראש), ופתאום להשאיר כל כך הרבה זוגות נעלי ריצה לבד ביחד בבית פשוט נראה לי לא אחראי, אז דחפתי אחד למזוודה. וגם את השעון, ובאפ אחד, וטייץ וחולצת דריי פיט. לא בשביל משהו, רק כדי לגלות אחריות, אפילו בחופשה.
׳אז תרוצי לך בברצלונה היפה?׳ שאל אהובי.
׳מה פתאום!׳ עניתי בבטחון, ׳אני בחופש, רק איתך ועם הילדות ועם ארוחת הבוקר של המלון עד להתפוצץ.׳ יכולתי לראות את העיניים מתגלגלות בארובותיהן בספקנות.
שיהיה ברור שאני ממש לא התכוונתי לתת לכל הסקפטיים את התענוג. הרי הצלחתי לרוץ מרתון שלם, אז מה זה כבר בשבילי להצליח לא לרוץ שבוע אחד?
שלושה ימים לתוך החופשה לא רצתי מטר, ופייר – לא לרוץ זה תענוג. אין שעון מעורר, אין מלחמה עם עצמך לפנות בוקר, אין התלבטויות מה לאכול בערב, שום דבר לא כואב, זה באמת יכול להיות ממכר. כלומר, ממש מצאתי את עצמי מבינה את אלה שמתאמנים כל כך קשה בלא לרוץ כבר שנים, ומאמינה שאני לגמרי יכולה להתרגל לזה.
אבל אז התחלתי להבחין ברצים ברחובות. אחד פה, שניים שם.
׳תראה,׳ אני אומרת לאהובי, ׳תראה איך הוא מרוכז בעליה, תראה את התאומים שלו עובדים, תשמע איך הנשימות שלו מאומצות׳ אני ממשיכה וחושבת בליבי שאני בטח נשמעת כמו אישה קצת משוגעת.
׳אז את יוצאת לרוץ מחר בבוקר?׳ שואל אהובי, שריצה מעניינת אותו כשלג דאשתקד, מקווה שאענה בחיוב ובכך אגאל אותו מפטפוטיי העוגבים על הזר המיוזע. ואני, בתגובה, שוללת מיד – ׳מה פתאום, הרי אנחנו בחופשה׳.
שבע בבוקר.
ציפורים לא מצייצות בברצלונה לפני עשר. החדר חשוך וכולם ישנים. על קצות האצבעות אני פוסעת אל הארון. הנעליים שדחפתי למזוודה ברגע האחרון שוכבות שם דומם. גם השעון, והבאפ, והטייץ החלק וההורס שלי.
׳אז את יוצאת לרוץ?׳ אני שומעת קול מנומנם ממעבה החדר.
׳לא, לא לרוץ, רק מתלבשת, שאהיה כבר מוכנה כשאתם תקומו׳ אני ממהרת להציל את המילה שלי, לפני שתתרסק על הרצפה.
׳אז את רצה?׳
׳לא רצה, רק קופצת דקה למטה להביא עיתון׳
׳מה עיתון? את לא קוראת בספרדית, וגם לא קוראת עיתונים׳
׳לא בדיוק עיתון, חשבתי אולי לעשות פה ליד שופינג׳
׳מה שופינג בשבע בבוקר? הכל סגור׳
׳לא שופינג-שופינג, נו – window shopping, וגם עד שאחזור כבר יפתחו את החנויות׳
׳אז כמה את את רצה?׳
׳חצי, גג שלושת רבעי שעה אני פה׳ נשברתי.
מדרון חלקלק
היות שאי אפשר להדביק מילה שנשברה, קימטתי ודרכתי על שאריות הפאסון שלי.
׳בוא נקפוץ רגע לדקטלון׳ ביקשתי, ׳נקנה מתנות לבנות, אולי תמצא איזה פליז טוב לעצמך, ואולי, רק אולי, נמצא גם חגורת מים׳
׳חגורת מה?׳
׳חגורת מים, נו, לריצה׳
׳התיק בחמש מאות ש״ח שיש לך בבית כבר לא טוב?׳
׳לא, הוא מעולה! אבל לא לריצות הקצרות יותר, והוא גם לא פה ואיך ארוץ על ההר בשבת בלי מים?׳
אז בשבת יצאתי לרוץ במעלה ה-montjuic, בנוף יפהפה, במזג אוויר מושלם לריצה ובטיפוס הכי קשה שעשיתי בינתיים. כשחזרתי לחדר השלמתי את ההרשמה למרוץ מהמדבר לים, ואחרי כמה ימים, מקץ התכתבות שכנוע קצרה, הצלחתי לדרדר את חגי גם למרוץ הרי הגעש בגולן, כי מיכל אמרה שעם כל הכבוד לחו״ל עוד יש ריצות יפות בארץ שלא עשינו – ואז נרשמה למסע לאוסטריה וביקשה שאביא לה ציוד חם לריצות הבוקר בגבעות.
כן, כן, זה מדרון חלקלק, וכשמתחילים להתדרדר, ובכן, ׳אני יכולה להפסיק מתי שבא לי׳ נשמע כמו הדבר הנכון לומר, אבל…
אליבי
ואז חברה שאלה מי בא למרוץ מצדה.
״נא להפסיק לאלתר לשתף כאן מרוצים, אלא אם אתם מצרפים להם גם אליבי לבני זוג״ כתבתי בוואטסאפ של הקבוצה שלי.
״תגידי שיש לך מאהב״ ענה המאמן מיד בתגובה,
״או מאהבת״, ענתה החברה.
תכלס, נראה לי שהאיש שלי יעדיף לגלות שזה מה שזה.
באלוהים, נשמה, שמישהו ייקח כבר אותך ואת החגורת מים שלך!
מחלקת בריאות הנפש
בכל אופן, פניתי לחברים בקבוצת הריצה בפייסוש, שהרי ידוע ששם כל רץ דוקטור, וניסיתי להבין אם משהו לא בסדר איתי. אז לא. אני בסדר גמור. זה פשוט שאני רצה, ורצים, מה לעשות, איפה שיש נוף, שבילים ונעליים – הם רצים. לא משנים סדרי עולם.
אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.
