תכניסי ת׳ציצי
מילא שגברים נאלמים דום, אבל נשים שמעירות לאמהות שמניקות בציבור מוציאות אותי מדעתי. מפה לשם, יצאתי להצטלם עם הציצי בחוץ
אמהות
פעם רביעית גלידה
כשתפסה אותי הפאניקה בהריון הרביעי ניסיתי לשנן לעצמי בדיחות סלאש סיפורי סבתא הנחשבים לאמיתות: הרביעי מגדל את עצמו, כל ילד מביא איתו את הכסף שלו, ככל שיש יותר ילדים יש דווקא יותר זמן לעצמך, יעזרו לך ועוד ועוד. עד כמה זה עבד? טוב…
אישה בעקבות בשורה
׳לא הייתי צריכה שקובי ימות כדי לדעת איזה אדם הוא היה. אבל כן היה לי חשוב לגלות שגם כל המפקדים סביבו וחייליו ידעו את זה, שהצליחו לקלוט אותו.׳ שיחה עם אמא
לא לפחד מהפחד
אנחנו המין הגיבור, יש לנו את השאלות והתשובות, והאומץ לנסות ולהודות בפחד, וליפול ולקום ולנסות שוב. זה כמו לרכב על אופניים.
שני בתים, משפחה אחת
יום המשפחה הוא התזכורת השנתית לכך שעדיין התפיסה הבסיסית היא שמשפחה = אמא, אבא, אח, אחות ועוד אחד מאלה, אז אולי זו גם הזדמנות לתזכר את כולם שזה כבר מזמן לא ככה, ושאפשר גם אחרת ושעדיין תהיה משפחה נהדרת, מאושרת ואוהבת.
דברים טובים באים באריזות קטנות
זה פוסט שהוא אנטי תזה לבייבי בום, על חיים קטנים מאוד שתחילתם לא מצטלמת טוב. זה פוסט של 3 אמהות שמבקשות להפיח תקווה אצל הורים לפגים, שדרך ארוכה עוד לפניהם, ואת דרכם ביקשנו להאיר בתקווה, ולחזק בידיעה שעבור רבים המסע מסתיים בהצלחה. זה פוסט קצת ארוך, על מסע שתחילתו בכאב וסופו בשמחה.
כך הפכתי לאם השנה (לסופ״ש אחד לפחות)
או – איך הצלתי את עצמי בעזרת ג׳חנון, מופע האשליות של חזי דין, חוט ומחט ומאסטר שף.
נו, אז איך היא?
שמתי לב שכשרוצים להחמיא לנו, האמהות, דרך התינוק שלנו, משום מה עולה השאלה “נו, הוא/היא ילד/ה טוב/ה?”. אבל איזו מן מחמאה זו? ומה הם מצפים שנענה בעצם? ולמה לא חשבתי על זה קודם?…
אלוהים גדולה
בהיריון כאילו מוכתב לנו מלמעלה שעלינו למסור את גופנו למשך התקופה לרשות הכלל וידיו המלטפות. אפשר להלחם בזה. אבל מצד שני, יש גם ככה כל כך הרבה מלחמות קשות יותר וצודקות יותר, שאולי, בעצם, זו בכלל לא הדרך…
תחפושת של אמא
בין הכנות בגן ליום המשפחה לבין מחשבות על פורים עלה בי הרהור שרוב השנה נמצא במצב רדום. השאלה היא האם אי פעם אתרגל לתפקידי כאמא, וארגיש נוח במלבושיו, שכאילו עדיין גדולים ממידותיי??…