חלפו כשבועיים מאז דווח לראשונה בכותרות כי נערמות עדויות של נשים על הטרדות מיניות מצד חבר כנסת נוסף מהבית היהודי. איכשהו, ולמרות שאין יותר מדי ח״כים גברים לנחש ביניהם שם בבית האח, השם נשאר שמור במערכת עד היום, לפחות בערוצים הרשמיים. בחצר האחורית לקח פחות מחמש דקות מרגע פרסום המקרה ע״י הפעילה חגית מוריה גיבור, ועד שבקבוצות הוואסטאפ שלי נכתב השם, ואני נדיבה עם הערכת הזמן פה. שמו של סלומינסקי עלה מיד, וזה לבדו אומר דרשני- אף לא אחד אמר ״סמוטריץ׳״ למשל, אם כי כשיש הטוענים שכל אחד יכול ליפול קורבן להאשמות שווא, כיצד יסבירו למה לא עלה אף שם אחר?
אולי טוב שכך וזה הנוהל התקין, בכל אופן כל עוד שמדובר בחשדות בלבד השיימינג הרי איננו מטרה בפני עצמה, אולם דווקא הסיפור הזה, בו האדם אליו מופנות הטענות זכה ליחס סופר הוגן, הוא מקרה בוחן שמעיד שמשהו מאוד לא טוב קורה בממלכת חלב ודבש.
בואו נקרא לזה ״המדריך למטריד מינית״, וזה עובד ככה:
1. צא בהצהרה כי לא היו הדברים מעולם – וגם כאן, באופן המקצועי ביותר, ערך יו״ר מפלגת הבית היהודי, נפתלי בנט, בירור ויצא לתקשורת בהודעה כי חבר הכנסת מכחיש מכל וכל וכי הוא מאמין לו. רוצה לומר – להד״מ.
2. תן לזמן לחלוף, אולי יעבור זעם – במקרה שלפנינו לא סתם שלקח את הזמן, אלא שקיבל אותו על מגש של כסף מהתקשורת שהסכימה לא לפרסם את השם תוך שמתנהל בירור בקרב ועדת רבנים כלשהי בצפת, כאילו שזה הפורום הכי לגיטמי לדון בו בטענות על הטרדה מינית. אחזור על כך – כולנו נתנו שקט תעשייתי לרבנים לעשות את מלאכת הבירור – ההיו הדברים או לא היו מעולם!
3. ואם הזעם לא עובר לפחות יהיה לך זמן להתארגן על תירוץ משכנע – לא ידעתי, לא התכוונתי, היא לא הבינה אותי כראוי, היא פיתתה אותי. אפשר לבחור בהמנון של חברו לשעבר למפלגה של סולמינסקי – ינון מגל – ׳אפשר לחשוב׳, או כמו במקרה דנן, ולהלן מדבריו של חבר הכנסת סולמינסקי: ״התנהלותי הלבבית פורשה לעתים באופן אחר ועל כך אני מצר.״
4. מה שלא תעשה – אל תיקח אחריות – אחריות זה לא למטרידים מינית. וגם כאן דוז-פואה: ״אמשיך לשרת בכנסת״.
עליי להתוודות, לפני מספר חודשים ישבתי בדיון של וועדת חוקה, חוק ומשפט, בה מכהן סלומינסקי כיו״ר, ולכל אורכה היה האיש לבבי פלוס. אולטרה לבבי. וקשוב, ונחמד, ואדיב, ואינטיליגנטי, וממוקד וענייני. התרשמתי לטובה ויותר מכך. אבל מה הקשר בין מה שאני אומרת כאן לבין מה שמספרות העדות? אפס קשר. ממש כשם שאין בדל זיקה בין המקרים שחוו נפגעות בוכריס לפרסומים של פקודותיו שטענו כי להד״מ משום שאותן מעולם לא הטריד.
אספר סיפור קצרצר בצד הדברים –
לפני יומיים אספתי את המתבגרת מהתיכון בסוף הצגה שהשכבה היתה אמורה לצפות בה.
״איך היתה ההצגה?״ שאלתי,
״אה, זו לא היתה הצגה, הביאו אסיר רוצח והוא היה מה-זה חמוד״ השיבה בתום לב.
רוצח מה-זה חמוד. וחלילה אני לא רומזת לשנייה כי מעשיו של סלומינסקי הם כמעשיו של רוצח, אבל אם רוצח יכול להיות מה-זה חמוד, ודאי שמטריד מינית יכול להיות לבבי. אין שום קשר בין הדברים ואין בהם כדי להפחית מהמעשים הבלתי ראויים והלא לבביים שבהם הוא מואשם.
יו״ר הכנסת, יולי אדלשטיין, מבין זאת היטב וקרא לסלומינסקי להשעות עצמו מהכנסת עד לבירור הדברים. יתרה מזאת, אפילו רב העיר צפת, מצוות הבדיקה הרבני מצא כי יש דברים בגו והורה לו להתנצל: “אמרנו לו שדבר כזה לא יכול להיות, אנחנו כחברה לא יכולים לקבל את זה. הוא חייב כאיש ציבור לומר דברים ברורים ולומר שהוא מתחרט ושהוא לוקח אחריות וזהו… עצם הדרישה לבקש ממנו להתנצל זאת אומרת שהיה משהו. אם לא היה משהו לא היינו מבקשים להתנצל. זה חייב להיפסק. אנחנו לא בית משפט ואין לנו סמכות לכפות על אדם שום דבר, אבל אנחנו כחברה לא יכולים להישאר אדישים. צריך הרבה גבורה ואומץ לומר ‘מודה ועוזב’. אבל הוא עשה את זה הוא הביע נכונות לפרסם התנצלות פומבית, ואני מקווה שהיא תהיה מספיק ברורה”. (מובא מדבריו כפי שצוטטו ב- ynet)
כדאי שתבינו, אחוז תלונות השווא עומד על כ-2% לערך. אנחנו לא מבלבלות בין לבביות להטרדה, לא מדמיינות שגברים מעבירים עלינו ידיים, לא הוזות, לא ממציאות, לא שוגות בחלומות ולא מפנטזות על סלומינסקים, מגלים, בוכריסים וניצבי משטרה . השוגים בחלומות הם אלה שהמעמד עלה להם לראש וחושבים שתחת מעטה השררה יוכלו גם להפנות את החצים בחזרה אל הנפגעות.
מודה ועוזב, סלומינסקי. מודה ועוזב.
