על סקס, פורנוגרפיה ויום האישה

כחלק ממה שאני עושה לפרנסתי אני גם כותבת על סקס בסלונה וככה יצא שהשבוע נכנסתי לאחת הכתבות שלי ומצאתי בה תגובה לא חריגה: ״נהייתם אתר פורנוגרפי.״ בכתבה שבה נשים מספרות מה הן באמת רוצות בסקס ובזוגיות שלהן מצאה אחת הקוראות שמדובר בתוכן פורנוגרפי. שנבין – היא נכנסה לקרוא כתבה שבכותרתה ״מה נשים באמת רוצות בסקס״ ואז היה לה נורא דחוף לכתוב כמה היא מגעילה אותה.
אפילו שבכל אתר תוכן כתבות הסקס והיחסים הן מהנקראות ביותר, הן אלה שגוררות תגובות פוריטניות, מתחסדות ואפילו מנאצות. משום מה אנשים נורא אוהבים לקרוא על סקס ואז להגיד איכסה ופיכסה. וכשאני אומרת אנשים אני מתכוונת בעיקר לנשים, כי ידוע שנשים מובילות בתגובות ברשת.

מה יש לנשים נגד סקס?

אני חייבת  כאן וידוי אישי – אני עושה סקס. במרבית המקרים אני נהנית מזה מאוד. בחלק לא מבוטל מהמקרים אני היוזמת. וזה נמשך כבר כמה שנים העניין הזה. אז אני לא מצליחה להבין איך זה שבשנת 2016, במדינה חילונית וליברלית (לכאורה), שיח על מין הוא עדיין טאבו.
ובינינו, הרי כולנו עושים את זה. יחסי מין הם צורך פיזי קיומי. הם תשתית לזוגיות בריאה, לנפש בריאה בגוף בריא, ואפילו שיש מבחנות בימינו, הם עדיין הדרך שבה רוב בני האדם הגיעו לעולם. אבל מעשים לחוד ודיבורים לחוד. כלומר, זה בסדר לעשות את זה, רק אל תדברו על זה. אני לא מבינה את זה בהרבה מאוד רמות. קודם כל בתור אדם מבוגר, שנית כאישה ולבסוף כאמא.

בעולם שבו בנות ונערות גדלות תחת הגבלה ואיסור לדבר על חשק, הנאה ויוזמה במין, נולדת התפיסה שהן משניות במשחק הזה, ותחת כנפי התפיסה הזו מתקיימים יחסי כוחות לא מאוזנים. וכך למרות שכולם עושים את זה, בחורה או אישה שגם מדברות על זה הן שרלילות נימפומניות.
תחת ההגבלה הזו בחורות נשארות ׳נותנות׳ ולבנים נותר תפקיד ה׳לוקחים׳. ככה נולדת החפצה, ככה נוצרת קרקע פוריה לתרבות של פגיעות מיניות.

פתיחות מינית נגד פוגענות מינית

כדי להגיד ׳לא׳ צריך שיהיה מותר להגיד גם ׳כן׳. ממש כמו שמותר לכל בחורה ואישה להגיד מה לא מתאים לה, מותר לה להגיד מה היא רוצה, מה הפנטזיה שלה, מה טוב לה, מה נעים לה. היא לא צריכה לסמוך על הפרטנר שלה שינחש. ואני מאמינה שאם נערות ונשים תדענה שמותר להן לדאוג שיהיה להן טוב, יותר בחורות יוכלו לעצור ולהגיד מה ממש לא מתאים להן, בנחרצות גדולה ובבהירות.

בתרבות שבה אין מקום ל׳כן׳ ולהגדרות הדדיות של מין בריא בין נערות לנערים, בין נשים צעירות לגברים צעירים, השיח מחפש מפלט ויורד למחתרת, כי האנרגיה הזו חייבת להשתחרר. ואז במקום לעשות זאת בצורה בריאה והדדית שמייצרת שיח שקול של שני המינים על סקס ומה שהולך איתו, נשים נשארות הכלי וגברים המשתמשים, והתוכן הלגיטימי היחיד הוא פורנוגרפיה שמחפיצה נשים ומקבעת את תפקידן ביחסי המינים כאמצעי לסיפוק הגברים, שלהם מותר לדבר על זה, לצפות בזה ולפנטז על זה. על זה גם אני אומרת איכסה ופיכסה.

יום האישה בשירות הפורנוגרפיה

יש מסר שנורא מעצבן אותי באירועי יום האישה, בפורמטים הארכאיים של הכתבות והצילומים, שמשדרים לנו ׳תהיי אישה ותשתקי׳. בחליפה מגוהצת למשעי, ועדיף בחליפת חצאית מחוייטת – זה קצת מתכתב עם החליפות הגבריות והרבה יותר עושה לנו את זה. למה? כי מצד אחד זה סקסי בטירוף ומשדר עוצמה, אבל מצד שני גם קצת מעביר את התחושה של אישה בלתי מושגת ואפילו קצת א-מינית, שמיד מעלה איזו פנטזיה פורנוגרפית, כל זה כדי שלא נרגיש רע עם עצמנו שיש איזו סופרוומן כזו שבאמת יודעת ליהנות מהכל.

אז הגיע הזמן להפסיק להשתמש בקלישאות ולהסתתר מאחורי מסיכות תדמית מזוייפות. כמו שנשים יכולות לדבר על כסף, הצלחה, וריבוזומים אנחנו יכולות לדבר על סקס. כמו שנשים חולקות מתכונים ועצות להתקדמות בקריירה הן יכולות לכתוב ולקרוא על סקס, וברגע שנכניס את הנושא הזה לשיח השגור באופן נקי ופתוח נעשה עוד צעד לקראת השוויון ביחסי הכוחות שאנחנו מדברות עליו, וחשוב מכך – נעשה צעד לכיוון שינוי האווירה החברתית שמאפשרת פגיעה מינית בנשים.

יום אישה שמח לנו, ולכו להזדיין, או משהו.