הליהוק של מירי רגב לתפקיד שרת התרבות הוא כבר מזמן לא רק בדיחה של סמולנים, גם ימנים ברי דעת נבוכים נוכח התנהגותה הגסה וחוסר הכשרון והכישורים שלה לתפקיד.
׳אבל היא היתה דוברת צה״ל׳ חוזרים ואומרים שוב ושוב המאוכזבים, ׳מה קרה לה בדרך?׳
קרה שצה״ל זה לא בית זונות, ושאפילו תא״ל יודעת מה מותר ומה אסור בארגון שבו יש דרג ויש זרג. אלא שמאז שהיא יצאה לאזרחות וקיבלה ג׳וב בתאגיד הגדול והמושחת במדינה, זה שבו הכל מותר ובלבד שיישמר התחת של הבוס, הגיברת מתנהגת כמו מי שאכלה טריפ רע בטיול אחרי צבא ואיבדה שליטה על הסוגרים.
ומה מוגש לנו הפעם ממטבחה של שפית הריאלטי המדוברת? שוב התרבות על פי רגב על רגל אחת, ברוטב ארס ואיומים.
“בשנה הבאה יכאב למוסדות התרבות בתל אביב — ובגדול. המוסדות ברחובות אבן גבירול וברוטשילד יאלצו להסביר ב–2018 איך ארבעה תיאטראות יכולים לפרנס את עצמם” כך נשמעה השבוע בוועדת הכספים בכנסת, בדיון שאמור היה לעסוק בתקציב ומספרים.
הגברת הון פוליטי, שלא מחמיצה אף הזדמנות לעשות כותרות בתקשורת שנואת נפשה, ולשסות את חלקי הציבור השונים זה בזה לטובתה האישית, ממשיכה למחוץ תחת כובד משקלה כשרה ובעלת שררה ולהסית ולהתריס בגסות לשונה כנגד התרבות הבוהמיינית, הביקורתית, היצירתית, או במילים אחרות – זו שלא עולה בקנה אחד עם עמדותיה הפוליטיות של הגיברת השרה.
באופן אישי אני לא מתנגדת לחלוקה מחדש של העוגה, כפי שהשרה לענייני ריאליטי פה מקפידה להצהיר שוב ושוב, תרבות בפריפריה היא ערך חשוב בעיני. תרבות מגוונת היא ערך חשוב. רב תרבותיות היא ערך עליון במדינה כמו זו שלנו המשוגעת. אבל בואו לא נתבלבל, הגיברת רגב ממש לא מכוונת לרב תרבותיות, היא לא מכוונת לתרבות כלל. היא עושה כל שביכולתה לשלוט ולהתעמר בתרבות ולמשטר את היוצרים, דרך הכיס, דרך הארנק, דרך השורות התחתונות. אלא שלאחרונה הרחיקה לכת והיא גם משתמשת באמצעי המחשה ויזואליים, ומתבלת את הטינופת שכבר התרגלנו לשמוע מפיה בקריקטורות גזעניות אה-לה תעמולה בגרמניה 1939. (הקריקטורות המובאות כאן נכללות בראיות שהציגו היוצרים בהגשת התלונה כנגד השרה במשטרה)
כפי שאדוננו רה״מ ,ירום הודו, עושה כל שביכולתו להשפיע על כותרות היום בתקשורת, כך הוד תרבותיותה עושה כל שביכולתה להשטיח את התרבות, להשתיק את קולות היוצרים שעמדותיהם אינן מתיישבות עם הקו הפוליטי של הגיברת ועושה שימוש בוטה בכוחה ובמעמדה, וכעת, סופסוף, עומדת נגדה תלונה במשטרה על הסתה ואיומים. כי מה הן הקריקטורות הללו אם לא הסתה?!
זו בכלל לא שאלה של ימין ושמאל. זו שאלה של סגנון והגדרת ערכי התרבות בה אנו חיים.
פוליטיזציה של התרבות היא סכנה ממשית. היצירה והאמנות הן אבן בוחן חשובה מאוד למה שקורה בחברה. הביקורת שהן מותחות והבעיות שהן משקפות הן בעלות תפקיד חשוב בשמירה על חברה ליברלית, שוויונית, הוגנת ונאורה. במבט לא רחוק מדי לאחור, אפשר לראות מה קרה בגרמניה של שנות ה-30-40 כאשר נאסר על יוצרים למתוח ביקורת והתרבות הפכה להיות בשירות השלטון, כאשר יוצרים שרצו להתקיים הפכו לקופי קרקס וליצני חצר של הממשלה, והיוצרים בעלי האמירה נרדפו ונאלצו לרדת למחתרת.
לא נעים לשמוע, אבל זה בדיוק המקום אליו מכוונת אותנו פרויליין רגב – תיאטרון שעשוע, מפלג, גזעני וחסר אמירה. ועם כל הכבוד לרב תרבותיות, כדאי שכולנו נבין מה קורה פה, ובואו נסביר את זה בעזרת קטע מיצירה שאולי עוד מותר להשתמש בה בארץ הקודש – לצפות במירי רגב בתפקיד שרת התרבות זה כמו לצפות בשימפנזה שנוהגת. זה מצחיק כשבוהים בזה מהצד, אבל כשמפעילים צפייה ביקורתית ברור לגמרי שזה ייגמר בתאונה.
הגיע הזמן לקרוא בקול גדול לפיטוריה של מירי רגב מהמשרד החשוב הזה!
צפו להנאתכם, בינתיים זו כל התרבות שמותר לצרוך כאן
[youtube Aa6wbZvM2Ag nolink]
