אל תדברו על טבריה

עונת המרוצים הגיעה, ואיתה גם הצפת הדיונים על מזג האוויר הצפוי באירועים המרכזיים. במחילה מעשרות המובטלים שיוולדו נוכח המלצתי הבאה, אבל דחילק, אפשר לסגור את השירות המטארולוגי כבר אתמול. קבלו תחזית בלי לפתוח מכ״מ: טבריה – קר וסוער עם/בלי גשם, תל אביב – חם מהרגיל לעונה ולכל עונה בעצם, ובירושלים יש עליות. איחלתי לעובד דני רופ הצלחה בהמשך דרכו.

עכשיו בואו רגע נדבר על מדד המודעות העצמית של קהילת הרצים, ואני נורא מנסה שלא לצאת פה אוטו-אנטישמית.
מה נסגר? באמת חשבתם שהודעת הוואטסאפ עם התחזית או העדכון מההפקה נשלחה אליכם מהטלפון האדום ולא הגיעה לכל הרצים? ואם אתם מודעים, מדוע אתם מתעקשים לשחק באהוד יערי בפינתו ׳והרי ידיעה שהגיעה זה עתה׳?!
ובכן, לא רק שזה מפריע להכנה הנפשית של הרצים במרוץ כי ככה הפוסטים עם תמונות הציוד המוכן על המיטה נדחקים מטה ואין לייקים, אלא גם מפחיד את הרצים החדשים. כן, כן, יש פה בקהילה גם אנשים שרצים 5 או 10 ק״מ, ואפילו כאלה שלא השתתפו מעולם במרוץ. אתם יודעים מה עושה הפאניקה הזו לחברים החדשים שלנו? בדיוק מה שעושה סיור הכנה בחדרי לידה לזוג צעיר כשבחדר מספר 12 יולדת ללא אפידורל בפתיחה מלאה.

אז בואו ננוח רגע, ננשום אל הכאב, נעבד את החוויה. היתה תקופה לא פשוטה בהכנה למרוץ, קרענו את התחת, (חלקנו ממש ליטראלי קרענו את התחת), עבדנו קשה מאוד, הזענו, תכננו, נלחמנו, ובסיכום קרוב לוודאי שאף אחד מאיתנו לא יראה פרי לעמלו כי אל הפודיום יגיע אסאי מנגוסטו, או חבר שלו מהמשלחת הקנייתית לאולימפיאדת סיאול, שבאו רק כדי לבדוק אם הם עדיין יכולים לרוץ 42.2 ק״מ למרות שרוב השיניים שבפיהם כבר אינן אורגינליות.
קצת מודעות עצמית נשמות, רובנו ככולנו איננו רצי עלית, וזה לא הגשם המאיים על טבריה שעומד בינינו לבין תהילת עולם וסלפי עם הגביע הקדוש.

ועכשיו פה מתחת לתחזית הוודאית, כמובטח, טיפ ממקצוענים איך להגיע לפודיום:

כך תגיעו לפודיום

מסתבר שאנחנו פשוט לא בכיוון. המרתונים הגדולים בארץ הם בעצם הסחה של הרצים הסמי-מקצוענים שמחרישים את השיטה לטיפוח אוסף גביעים.
בשעה שאנחנו מרפרשים את המייל בציפיה דרוכה לעדכון התחזית או עוד מייל שיבשר על ההרשמה למרתון תלאביב/מדברי/סובב עמק/חוצה ישראל, החבר׳ה הרציניסטים מחפשים מרוצים במקומות שפשוטי העם לא שמעו עליהם, ונרשמים בהיחבא תוך ידיעה שהרצים האחרים מלבדם יהיו תקווה הסייעת הצולעת, אפריימק׳ה הקב״ט ועוד איזה חייל ששמע על המרוץ מחבר ובא עם נעלי הצנחן.

נסו לחשוב אם יש לכם חבר שבדרך קבע מעודד אתכם להירשם למרוצים הגדולים, ואף מכביר בתיאורים כגון ׳תל אביב תפור עלייך׳ או ׳טבריה זו חוויה שלא תשכחי׳ ושאף פעם לא ראיתם אותו באף אחד מהמרוצים האלה כי הוא תמיד ׳היה בא בכיף אבל בדיוק נכנסה לו נסיעת עבודה לאיזה כפר בצפון׳, ושיש לו מדף גביעים בבית. פה תחשדו.

לי יש חבר (שברגעים אלה ממש מחליף את השם שלי בנייד מ׳נשמה׳ ל׳לכי תמותי׳), שהוא הדבר הכי קרוב לקנייתי בדגם הישראלי והוא נוסע בכל הארץ לכפרים ערביים, יהודיים, נוצריים, דרוזים, צ׳רקסים ועות׳מנים, כי אין לו אלוהים כשמדובר במרוצים. ולא רק שהוא מחפש מרוצים נידחים, כשהוא מטייל בארץ 160 ק״מ בסופ״ש, אם מתקהלים בדרכו כמה אנשים שממהרים לאוטובוס לפני כניסת שבת, הוא עוקף את כולם מימין, פורש פודיום מתקפל אחרי התחנה ומבקש מהגברת עם סלים שתצלם אותו עם זה שהגיע שני – הפנסיונר שמחכה שהנהג יפתח את הדלת.

עכשיו, אני אומרת למה להסתפק במרוצים שנכבשו ע״י מהירי הרצים הישראלים? בואו נחזור לעבוד כמו פעם ונקים יישובים בשיטת חומה ומגדל דוגמת כפר חמלה, מעוז מדרך, מעלה קרפדה ועוד, וכל זאת לשם ייסוד מרוצים שבהם נוכל לקטוף את הגביע. אגב, אני ניסיתי את זה לפני שבועיים כשייסדתי את מרוץ איצטדיון התיכון בכפר סבא וכפי שניתן לראות בבירור בתמונה מטה, למרות שהיתה תחרות צמודה, ניצחתי. בשלב הבא אני מתכננת לעשות ניסוי דומה כשאייסד את מרוץ עיר הנמלים שקיבלתי מתנה בכיתה ה׳.

רואים? רבות הדרכים לנצח בריצה, אבל הכי בטוח זה שלא משנה כמה מילימטרים ירדו, מה יהיה כיוון הרוח ולאן תנשוב השמש, אם הגעתם לסוף תקופת האימונים וצלחתם את הטייפר – אתם כבר מנצחים.

בהצלחה לכל הרצים בכל המרוצים, ואל תשכחו את מה שחשוב באמת נשמות: לחייך לצלם.

*טרם כפרעלייך אתה השראה והלוואי עלי בגלגול הבא אפילו רק רגל אחת כמו שלך

אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.