בפרק 19 אירחנו את זהבה שמואלי. רצינו לומר שכל מילה מיותרת, שיודעים עליה כבר הכל, שהכל סופר ונאמר ונכתב ומה לא, אבל לא.
זהבה הגיעה אלינו עם כל אלה ועוד.
אומרים עליה שהיא מאמנת קשוחה – והיא הביאה לראיון את הסנטימנט לריצה ולרצים שלה. היא העידה על עצמה שהיא לא אוהבת להרבות במילים – אבל הכניסה אותנו בנדיבות ובפתיחות לסיפורים שמאחורי הסיפורים.
פרק שגדי סיכם במילים: וואו, היה ממש כיף!
דברים שלא נאמרו בפרק וכדאי לדעת:
1. זהבה מלווה את עולם הריצה המקומי כבר חמישה עשורים. תעשו את החישובים.
2. היא רצה 40 ק״מ בשבוע ורוכבת עוד 30-40, תלוי את מי היא מלווה.
אז על מה דיברנו?
על מרוץ אייל – ייסודו ומצבו בימי קורונה.
על ימיה כילדה במושב ותחילת דרכה בחוג ריצה.
על האופן שבו החברה ראתה אישה רצה בשנות השבעים.
על נשים וריצה כיום.
על יחסיה עם אחותה – המתחרה האמיתית שלה על המסלול.
על הבחירה להמשיך בדרכה ולהתקדם בריצה.
על מה שהכניס אותה לצמרת הישראלית ולתחרויות בינלאומיות.
על מה שנדרש כדי להגיע להישגים משמעותיים בריצה.
על נקודות הציון לקראת ועל אולימפיאדת לוס אנג׳לס ומרתון הנשים הראשון במשחקים האולימפיים.
על מועדון הריצה שלה – מועדון רצי השרון.
על סוגי מתאמנים שונים ועל תפיסתה כמאמנת קבוצות מגוונות.
על תפקידו ומקומו של מאמן בהישגים של ספורטאי.
על מה שמניע אותה ומאפשר לה לעסוק בתחום כבר חמישה עשורים ועוד היד נטויה.
להאזנה לפרק 19
