בפרק הרביעי של ״קצב דיבור״ אירחנו את קובי אורן לשיחה מרחוק, כנדרש בימי קורונה.
ביקשנו לשוחח איתו בעקבות התקנות שאוסרות קיום אימוני ספורט במרחב הציבורי, ולדבר על החששות שמתעוררים בעקבות זאת בקרב רצים רבים.
קובי אורן, שמוכר לנו בעיקר ממרוצי אולטרה רב יומיים מאתגרים מאוד שמתאפיינים בריצה במעגלים, או כפי שהגדרנו זאת ״במרחב מצומצם״,
הגיע הפעם מצוייד בניסיונו המקצועי כפסיכולוג קליני מומחה וגם כמאמן ריצה כדי לדבר באופן פתוח על מה שניתן לעשות גם תחת ההגבלות.
אז על מה דיברנו?
דיברנו על גל הפוסטים שעלה ברשתות החברתיות, ועל כך שקובי כלל לא מתפלא מהביטוי העוצמתי של רגשות רצים ברשתות החברתיות ויותר מזה – הוא מציע שיש לתת מקום לכל קשת הרגשות.
דיברנו על כך שכרצים למרחקים ארוכים אנחנו מצויידים בכלים הדרושים להתמודדות עם האתגר הזה.
דיברנו על האפשרות לרוץ במרחב מצומצם. 100 מטר? קובי הציע לנו אימונים מצויינים לזמן מוגבל גם בחלל של 10 מטרים בלבד.
דיברנו על משמעות הריצה עבורנו ועל משמעות הוצאתה מסדר היום, על ביטול מרוצים ושימור תחושת ההישג וההצלחה גם בלעדיהם.
דיברנו על המשפחות והילדים בימים אלה, ועל מה שאפשר לעשות, אפילו במעט, כדי לשתפם בניסיון שלנו לייצר שגרה פעילה בתוך מצב של סגר.
אבל הכי הרבה דיברנו על ההשלכות הרגשיות והנפשיות של עצירה לא רצויה ושל בידוד, ועל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להקל על התחושות הקשות שנלוות אליהן.
להאזנה לפרק 4
