הימים ימי ראשית הקורונה. כולם סגורים בבתים, הוודאות מאיתנו והלאה, הפרנסה גם כן, והעולם כולו נראה כמוטל בספק.
כמה שמחתי שהגיעה הזמנה לתסריט לקמפיין החקלאות הישראלית. במיוחד שמחתי שיכולתי לחבק ולעודד מרחוק את האנשים שעובדים ימים ולילות כדי שלכולנו יהיה מזון טרי, ולסייע בהעברת המסר החשוב – תומכים בחקלאות הישראלית, דואגים לבטחון המזון של ישראל.
הקורונה אמנם לא הצליחה לגרור אותי לבהלה בריאותית, אבל אני בהחלט חשה שעשיתי ארגון מחדש של החיים שלי, אישית ומקצועית.
התחושה שאת מעט המשאבים שיש עכשיו צריך לנתב לדברים חשובים באמת, התפשטה מרמת ניהול הבית לוויז׳ן המקצועי.
אני צריכה לעשות דברים משמעותיים, לכתוב טקסטים שאני מחוברת למסר שלהם, מעבר לצורך להגדיל חשיפה או הכנסות ללקוחותיי.
סיירת, לא תיירת
הבריף היה קצר וקולע: תסריט שיעביר את התחושה והמסר שהחקלאים הישראלים ניצבים בחזית ההגנה על המדינה והאזרחים, לצד הצוותים הרפואיים, המשטרה והצבא.
הפיצוח היה קל: מסדר של לוחמי חזית החקלאות הישראלית. שותפים למאמץ הלאומי לשמר את הבטחון של כל אזרחי המדינה. הכי ישראלי שיש.
הירקות והתוצרת קיבלו פנים, שמות ואיפיון ישראליים. הדיאלוגים מבוססי סלנג והומור צבאיים והמסר חד ומדוייק – חקלאות ישראלית היא בליבת החוסן הלאומי.
סבתוש שלי תמיד אמרה שבלי חקלאות אין עצמאות. אני מודה שלא תמיד הבנתי. בכל שנותיי אף פעם לא חסר כאן אוכל. אבל איך שהתחילו השמים להיסגר ישר אמרתי שעכשיו כל העולם יבין. בטחון מזון הוא מאבני היסוד של העצמאות. וההזמנה הזאת שנכנסה בעיצומה של התקופה הכי לא בטוחה, היתה הדהוד מדוייק של מה שהבנתי שנכון לי בתוך הכאוס.
לחיי עוד הרבה לקוחות ותכנים משמעותיים.
לחצו לצפייה בסרטון (עיצוב, הפקה ואנימציה: סטודיו הנחומים.)
