כבר 9 שנים כואב לי הגב. כאב שבא הולך בלי סיבה רפואית. אולי הלידות, אולי העבודה מול המחשב, אולי סתם כואב לי הגב.
לפני כמה שנים נשכבתי לראשונה על מיטת מסאז׳ בחוף בתאילנד. לא היו לי ציפיות גדולות מהאישה הקטנה כשהתמסרתי לכפות ידיה, אבל גם אילו היו, הטיפול שנתנה לי היה עולה עליהן.
ליד האישה הקטנה ישבה ילדה קטנה. שאלתי אותה, באנגלית מתנשאת, למה הילדה לא בבית הספר. היא ענתה, באנגלית שבורה ותנועות ידיים, שזה חלק מההשכלה של הילדים. ילדים וזקנים מקבלים עיסוי מדי יום. מבוגרים ומתבגרים לפחות פעמיים בשבוע, או כשהם מבקשים זאת. כך הם בריאים, רגועים יותר ועובדים טוב יותר במלאכותיהם, לכן הם צמודים למומחים מגיל צעיר מאוד.
״יו ניד פול באדי, מיס״ אמרה לי האישה, לא תודה, השבתי, אני בסדר. ״איי גיב יוב פול באדי, נו מאני״ היא המשיכה, מצביעה על הגב שלי, ״ורי באד״. צודקת. למחרת נעתרתי להזמנתה (בתשלום כמובן), ואז הבנתי שנטולות השכלה פורמלית ככל שיהיו הידיים האלה, הן מבינות כל כך טוב את נבכי הגוף הכואב, ושתרבות שרואה בדבר הזה חלק מההשכלה של ילדיה כנראה מבינה משהו יותר טוב מאיתנו, שמושיבים ילדים על כסאות נמוכים לימים שלמים.
כבר הרבה שנים שאני מתחמקת מטיפול, כל פעם בטיעון אחר – זה יקר, גוזל זמן, לא באמת כואב לי, רק אשנה תנוחה ויהיה בסדר. אבל די. לפני כחצי שנה גל כאב מוגזם איים לשתק את כל עיסוקיי והנאותיי. פתאום הבנתי שני דברים –
1. שכל מלחמות העולם אי פעם פרצו כנראה בגלל שלמישהו כאב הגב.
2. שאם אני רוצה לחזור לרוץ ולחיות נורמלי, הגיע הזמן לטפל בזה ברצינות.
אז יצאתי למסע אחר פתרון לכאבי הגב. חיפוש שמומלץ לכל הסובלים. הנה 3 טיפולים שאני חייבת לחלוק, לטובת השלום העולמי.
1. עיסוי רפואי
את עדי שטיינברג–כהן אני מכירה מהשכונה. היא גרה 50 מטר ממני, ולקח לי המון זמן להיזכר שהיא מעסה ספורטאים. כשנזכרתי הסברתי לעצמי שלא נעים להתפשט ליד אמא מהגן. כשכבר לא יכולתי לשרוך נעליים אמרתי שלעזאזל, לבשתי את התחתונים היפים שלי, והלכתי על זה.
ההבדל בין עיסוי רפואי מקצועי לבין קיצי–מיצי-שוודי–טנטרי–ארומתרפי-לצלילי-נבל הוא תהומי. בטיפול מרוכז אחד נפתח לי שער לחיים ללא כאב. הרגישות של עדי מזהה את נקודות הכאב ברמת דיוק שגורמת לי להעריץ אותה, והידיים שלה מבינות את האנטומיה באופן שגורם לי קצת לקנא. מאז אני אצלה פעם בחודש כמו שעון. עדיין לא ברמת תחזוקה תאילנדית, אבל לפחות הפסקתי לחכות שהכאב ירפא את עצמו.
2. טווינא ו–אָן–מוֹ
את מקסים קיבלתי במתנה. ידיד ששמע שאני בחיפוש אחר טיפול הגב המושלם שלח אותי. כשקיבלתי את הכתובת בזאוס ספא ברמת גן הנמכתי ציפיות. כאמור, כל מיני הספא קיצי–מיצי אינם לטעמי ונחשדים מראש בבינוניות. אילו היה לי כובע הייתי צריכה לאכול אותו בסוף הטיפול של מקסים.
מקסים טיפל בכאב בעזרת שתי שיטות טיפול סיניות –טווינא ו–אָן–מוֹ. ההרגשה הייתה שונה מכל עיסוי שקיבלתי – נמרצת, דינמית, אנרגטית ומאוד מדויקת. הוא הסביר לי שהטיפול בטווינא, שמשמעותה ״לדחוף ולמשוך״, וה–אָן–מוֹ – שהיא פיזיותרפיה סינית, מורכב מסט תנועות ומניפולציות שלא היו מוכרות לי, גם כחובבת מסאז׳ים מנוסה. בתום הטיפול הרגשתי משוחררת ממש ומאוד ממורכזת, גם מנטלית. השלמתי את השחרור בביקור ארוך בסאונה היבשה, ולו רק כדי למשוך עוד קצת את התחושה של הסקפטיות המתנפצת שלי.
3. ג׳הארה
את תמר צור–גיחון הכרתי במלכת המדבר. אישה חכמה, צוחקת ומצחיקה, רגישה לזולת ורבת פעלים. בין השאר היא מטפלת בג׳הארה – שיטת טיפול במים. כשההיריון החזיר את כאבי הגב תמר מיד הזמינה אותי להתפנק בטיפול, הצעה שכמובן השהיתי לנצח.
כשיצאתי למסע בדרך הגב החלטתי לא להתבייש ופניתי אליה. למרות שכבר התנסיתי בטיפולים במים, הג׳הארה היא חוויה שאין מילים לתארה. שעה של שחרור ממשקל וטרדות, סדרת תנועות שמופעלות על הגוף ומשחררות אותו לרמת ריחוף. בסוף הטיפול ממש מורגש צורך בלחץ על השרירים שהיו באפס משקל ותנועה במשך זמן כה רב. הרגשתי כמו עובר ברחם, ובמשך יום וחצי אחר כך עוד ריחפתי. זה כנראה הטיפול הכי מיוחד וחווייתי שקיבלתי עד היום, מזל שהוא גם אפקטיבי מאוד.
******
וזהו, עכשיו גם יש לי את הגב לחזור לרוץ. הכאב בטח ירים את הראש מדי פעם בסוף אימון, אבל אני כבר יודעת טוב מאוד שטיפול יהיה חלק משגרת האימוני שלי, ומה שבטוח זה שאני לא אפתח במלחמת העולם הבאה. כך או אחרת אמשיך לטפל בכאב הגב, כל פעם עוד קצת וקצת אחרת, עד שהטוב ינצח.
