בשיחה עם הבת הגדולה שלי בשעת ערב מאוחרת היא מספרת על מורה שמעליבה, מלצר מבוגר מדי שהתחיל איתה, מסיבה יקרה מדי ועוד סיטואציות שהיא עוד תיתקל ברבות כדוגמתן.
׳ומה את אומרת?׳ אני שואלת. עם המורה היא מתנצחת, את המלצר היא חיפפה, למסיבה היא תלך, כי אין ברירה – ככה זה, וכולם הולכים. כולם. זו מילה שקשה לי איתה מאז שהיא למדה לומר אותה. כולם הולכים, לכולם יש, כולם לובשים, כולם. ובגלל שכולם אז אי אפשר אחרת.
שלא נתבלבל, היא מובילה, הבת שלי. יש לה ראש על הכתפיים ואש בנשמה. מילה שלה ו׳כולם׳ אחריה. אבל החברה לא מעודדת אותנו להיות בעלות המילה. מסתפקת בלנאום לנו נאומים על מובילות חברתית, על תרומה ויוזמה, ולהשאיר את זה שם. החברה לא מתגמלת פעילים חברתיים, ובטח שלא פעילות.
אני צריכה לדעת. בשנה האחרונה מצאתי את עצמה בליבן של כמה יוזמות חברתיות, שנולדו מתוך אי הצדק וחוסר השוויון שיש בכל פינה בחברה שלנו, במיוחד כלפי נשים. בכלל לא התכוונתי להיכנס לכזו מחויבות, אבל ברגע שכף רגלי דרכה הבנתי כמה עמוק הפצע, ושלבוא כדי לשים פלסטר זה לא סוג ההורות שאני מנסה לטפח בעצמי.
צעד אחר צעד אני מגלה שהמקום שבו הילדות שלי גדלות הוא לא גן של שושנים, במיוחד לא לנשים. לא רק שהוא לא שוויוני ומושלם, הוא גם צועד אחורה, כי הוא מייצר מראית עין של מקום מפותח, מקדם ושוויוני ותחת הארשת הזו מדיר נשים, מווסת אותן, ממסגר וממשטר אותן.
נשים מרוויחות פחות, מיוצגות פחות, מרואיינות פחות, ח״כיות פחות. יש להן פחות סיכוי להצליח בשוק העבודה, פחות חירות כלכלית, פחות הזדמנויות והרבה יותר פוטנציאל בלתי ממוצה. ככה זה, וכולם ממשיכים. אני לא יכולה להסתכל הצידה, אני מושקעת מדי בעתידה הנשי של הארץ הזאת. יש לי 5 מניות יקרות ערך, ואני לא מתכוונת לתת להן לאבד מערכן.
[youtube L-JKxF9aFng nolink]כשמשהו לא מסתדר אנחנו הולכות ומסדרות אותו. עושות כל מאמץ כדי שיהיה טוב יותר. אנחנו לא נלחמות, ולא מתנצחות ולא פוגעות באיש, אבל אנחנו עושות למען עצמנו. אני אומרת את זה לי ולבנותיי באותה מידה. משננת כדי שאוכל לעמוד בכך גם כשזה מפחיד או נראה בלתי אפשרי.
לכן בשנה הקרובה אני מתכוונת להשקיע מזמני, וגם לפרוץ את מחסום הביישנות ואי הנעימות, ולקחת את האג׳נדה הזו עוד צעד קדימה. אני רוצה לפגוש חברות כנסת, וגם חברים, ולעודד את קידום נושא שוויון הנשים בכל תחום – בייצוג בתפקידי מפתח ועמדות קבלת החלטות, בחקיקה מתקנת שתאפשר לנשים עצמאות כלכלית רבה יותר, בקידום נשים ובפרט אמהות עצמאיות, בתמיכה במעסיקים שמקדמים העסקת אמהות ונשים מעל גיל 40, בכל מה שיחזיר לי את האמון שאפשר לגדול כאן מילדה לאישה ולהיות בעלת ערך, גם אם את לא פליטת ריאליטי או דוגמגישה.
תקראו לי נאיבית, אבל עוד יש בי תקווה שאפשר שיהיה כאן שונה, ושאם זה יצליח זה יהיה לטובת כולם. מה יש? בגילי כבר אסור להגיד כווולם?!
שיפה ושווה תהא השנה, אשר מתחילה לה היום. זו באמת לא נראית לי בקשה מוגזמת.
מוזמנים להצטרף לתנועת עצמאים עושים שינוי שמובילה רפורמת שוויון זכויות לעצמאים
ולקבוצת הפייסבוק ׳למען החופש להניק׳
צילום תמונת נושא: קרן דניאלי – סטודיול׳ה צילום
וידאו: virtuals studio