גברים עגונים? הרבנות בשירות השוויון בסבל

במשך עשרים שנים גבר חי בנפרד מהאישה שמסרבת לתת לו גט ומשלם לה מזונות אישה שמותירים אותו חסר כל. כל הטוב הזה בחסות הרבנות, ולמעשה בחסות המדינה

בואו נפתח ביישור קו: אין דבר כזה ׳גבר עגון׳. עגינות היא ׳זכות׳ מפוקפקת ששמורה רק לנשים יהודיות טובות, ומשמעותה היא שאישה יהודיה שבעלה מסרב לתת לה גט נותרת כלואה בנישואין שאינה רוצה בהם, ושמחוגי חייה נעצרים בנקודה שבה היא ביקשה לצאת מהם, ועד להודעה חדשה. בלי להינשא, בלי להקים משפחה, בלי ללדת ילדים.
זו זוועה שאין לתאר.

אבל בתחקיר ״גברים במלכודת״, ששודר במסגרת התכנית ׳זמן אמת׳ של ׳כאן תאגיד השידור׳, הוצגה מציאות מקבילה. גברים, שאמנם אינם עגונים, אך הם אסירים של הנשים להן נישאו, לעתים עד סוף ימיהם. (הם אינם עגונים כיוון שאי השוויון המובנה מאפשר להם למשל לקבל היתר נישואין ולשאת אישה שנייה – פריבילגיה מפוקפקת למדי, אבל שאין אותה לנשים.)

מסתבר שבישראל יש יותר גברים מסורבי גט מאשר נשים עגונות. אותם גברים, על פי רוב, נדרשים לשלם מזונות אישה לאותה אישה שמחזיקה בהם כאסירים בנישואין לא רצויים, כמובן בחסות חוקי ההלכה ובהכשרת בתי הדין הרבניים.

אני צופה בתכנית ולא מאמינה למה שאני שומעת – 19 שנה גבר מנסה לקבל גט מאישתו, במהלכן הוא משלם לה 2/3 ממשכורתו המינימלית גם כך, וזאת משום שהאישה איננה עובדת או הפסיקה לעבוד. את עצמו הוא נדרש לקיים בעזרת כאלפיים שקלים בחודש שנותרים לו לאחר תשלום המזונות, מה שאומר שחייו הם ערימות של חובות מצטברים, עיקולים ומאבק קיומי יומיומי.

ומה הצעתו של מנהל בתי הדין הרבניים לגבר? שיחזור הביתה. 19 שנים לאחר שנפרדו, אם הגבר רוצה לחיות ולאכול יותר מאשר לחם וגבינה – שיחזור הביתה.
גם זו זוועה שאין לתאר.
לזה קוראים שלום בית? לזה קוראים חרחור מלחמה, ולא אתפלא אם אנשים נדחפים לאלימות או אובדנות במצב הזה.

שנייה לפני שקופצות עליי אחיותיי הלוחמות הפמיניסטיות – תנו לי להסביר. סבלן של נשים וחוסר השוויון מובנים לי היטב. אך אין כאן מקום לתחרות בין הסבל של נשים לסבל של גברים שהגט נמנע מהן ומהם. אין שום דבר פמיניסטי בגיבוי סבל של הצד השני. זה לא פמיניסטי לכלוא גבר בחיים שאינו רוצה בהם. פמיניזם זועק לשוויון – אבל שוויון טוב, לא שוויון בסבל.

המצב הזה הוא בלתי נסבל במדינה דמוקרטית חילונית, ואפילו שהינה יהודית. חופש הוא ערך עליון. וכאן המדינה נותנת כוח בידיו של מוסד ארכאי, כוחני ויהיר לגזול את החופש ממאות בני אדם בשנה.

הרבנות פועלת על פי דינים, הלכות ושאר ירקות עתיקים, שלא מתקדמים עם רוח הזמן, שלא רואים את האדם במרכז – בין שאישה או גבר – שלא נותנים מענה למה שמקבלי השירות שלה זקוקים לו במילניום השלישי לספירה, ולמעשה מייצרת תהומות של סבל משני צידי המתרס בכדי לשמר את כוחה ההרסני.

אבל היכן שלהט״בים לא יכולים להינשא באופן שוויוני, היכן שאין זכות בחירה לחילונים איך להינשא, היכן שזוגיות איננה שוות ערך לנישואין, היכן שנישואין מעורבים לא מתאפשרים, היכן שידועים בציבור נדרשים להתגרש ברבנות גם אם כלל לא נישאו – מה הפלא שיש בגירושין כל כך הרבה סבל?
ככה זה כשאין דין ואין דיין.  ככה זה כשעורכי דין עושים שימוש ציני גם בבית הדין הרבני לצורכי ליבוי האש. ככה זה כשדת ומדינה לא נפרדים.

מה הפתרון? 
אני לא מצפה מהרבנות לשום דבר. היא בדיוק מסוג המוסדות שאם לא יקבל בעיטה בתחת לא יזוז מהמשבצת שעליה הוא עומד גם 2000 שנה נוספות. אבל אני בהחלט מצפה מהמדינה שתיקח את המושכות לידיים ותעצור את הטירוף.
במציאות של 2017 מעל מחצית מהזוגות הנשואים מתגרשים. הנתון הזה אומר דרשני. הגיע הזמן לשנות ולהתאים את התהליך לימינו.

איך?
פשוט מאוד. חופש לכל.
במדינה דמוקרטית החוק מעל הכל, ונדרש כאן מהלך חקיקתי אמיץ ומעמיק. כזה שבו כל אדם יוכל לבחור על פי צו ליבו ואמונתו כיצד להינשא, אבל איחוד לחוד ופרידה לחוד.

בהליך של פרידה יש אלמנט של קניית החופש של אדם לעצמו, ובמקום שבו יש חשש שהחופש של אדם ייפגע, מתפקידה של המדינה לדאוג לאפשר לו לזכות בחופש הזה. החוק צריך לדבר על פרידה מוסדרת על ידי בית משפט לענייני משפחה, שיוכל לפסוק פרידה ופירוק הנישואין לבני זוג, כאשר ברור שאין לנישואין עתיד ושהם גורמים רק סבל לכל הנוגעים בדבר.

האם זה יועיל לכולם? כנראה שלא, כי דתיים וחרדים למשל לא יפעלו שלא על פי החלטת בית דין רבני. אך מהלך כזה כן יועיל לרוב האוכלוסיה בארץ ויפתח פתח מילוט לכל מי שהסבל מאיים להכריע אותם כעת.

וחשוב מכך, מהלך כזה ייאלץ את הרבנים והדיינים לייצר פסיקות תקדימיות ולהתקדם עם רוח הזמן, במקום להישען על העבר, והם מסוגלים לזה, במיוחד על מנת לשמר את כוחה של הדת שלא יכולה להרשות לעצמה להתרחק מדי מן המיינסטרים של הקידמה או להסתכן בזליגה של מיואשים אל מחוץ לכתליה.

רוצים לבדוק אותי? תבדקו כמה נשים מתחתנות בחופה וקידושין בלי ללכת למקווה בידיעת ואישור הרב. וזו רק דוגמה אחת קטנטנה.

*כל התמונות בפוסט הינן צילומי מסך מהתכנית 

[youtube wDgMoq7wc48 nolink]

תגובות