שלב ראשון – הסיבות והגורמים
פעמים רבות אנחנו עושים דברים פשוט כי כבר המון זמן אנחנו עושים אותם. עצירה מכוונת לחקר הסיבות והגורמים היא תמיד מבורכת ולעתים קרובות גם עוזרת לגלות שנולדו סיבות חדשות לאורך הדרך. אז השאלה הראשונה והחשובה היא ״למה?״
שלב 1
לָמָּה
בכלל אני כותב/ת?
*זו שאלה מהותית. קחו כמה רגעים לחשוב ונסו גם דרך להגיע לתשובה כנה ואמיתית עבור עצמכם.
שלב שני – יש שם מישהו?
שלב 2
[/box-title] [box-subtitle]לְמִי
אני כותב/ת?
*נסו לענות בשני רבדים – פרקטי ורגשי. הקדישו לכך מחשבה, זו לא תשובה של שתי מילים.
שלב שלישי – מפת דרכים
לאן תרצו שהכתיבה תיקח אתכם? מה הדרך? מה היעד?
שלב 3
לְאָן
ממשיכים מכאן?
*תארו את החלום שלכם עם הכתיבה, רומנטי להפליא או פרקטי לחלוטין – שני הסוגים טובים.
שלב רביעי ואחרון – משוב עצמי
עוד כמה שאלות לסיום. את התשובות מכל האימון הזה קחו איתכם כצידה לדרך.
שלב 4 ואחרון
משוב עצמי
מתי עדכנתם את הסיבות שבגללן אתם כותבים? האם שרטוט מפת הדרך יכול לעזור לכם בהמשך? האם תוכלו להציב לעצמכם יעדים לכתיבה באמתעות שאלות אלה?
*אין ציונים, כל הזדמנות שניצלת כדי לכתוב בה היא הצלחה.
מטרת התרגיל
הדרך היחידה לחדש ולהמשיך לעניין היא למצוא את הסיבות לעשות את מה שאנחנו עושים.
כשאנחנו שואלים שאלות אנחנו פתוחים לגלות את מה שאנחנו עדיין לא יודעים, ואם אנחנו לא שואלים שאלות יגיע הרגע שבו כל מה שנכתוב יהיה עוד מאותו הדבר.
השאלות שהעליתי כאן הן כמובן לא השאלות היחידות שיש לשאול, אלא רק טעימה. כל שאלה שדורשת מאיתנו לחשוב, לערער על מה שהכרנו או להרהר בו, ובתנאי שנסכים באמת לעבור את שלב התשובה המיידית, היא שאלה שתיקח אותנו צעד קדימה.
ואיך עוברים את שלב התשובה המיידית, המובנת מאליה? כותבים אותה, קוראים אותה, קוראים אותה שנית בקריאה ביקורתית ואז מניחים לה. עכשיו שהמובן מאליו נאמר/נכתב מגיע הזמן לחפור ולא להסכים לקבל שוב ושוב את אותה התשובה.
איש חכם אמר לי פעם שכל שאלה שמתחילה ב׳למה׳ מסתיימת בתשובה ״כדי לחיות״ וזו רק שאלה של כמה פעמים הסכמתם להמשיך ולשאול את עצמכם ׳למה׳ אחרי שנתתם לעצמכם תשובה.
אני לא יודעת אם זה נכון במאה אחוז מהמקרים, אבל במעט הפעמים שניסיתי זה מגיע לשם וזה עוצמתי מאוד.
מוזמנים לחזור ולשאול את עצמכם שאלות שוב ושוב כאן, שם ובכל מקום.
