אתמול בבוקר, כשהייתי עם חברה בדרך לדיון הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי בכנסת, הודיע קריין החדשות שגואל רצון נשכח בכלא בעת שאמור היה להמסר גזר דינו. לשמחתנו חברה עדכנה בהמשך על העונש שהוקרא בסופו של דבר. אבל כמה סימבולי שהאסיר נשכח בכלא? כלומר,ככה בדיוק ייראה המשך חייו- שכוח בכלא.
פעמים רבות מדי, במיוחד במשפטי עברות מין, נשארת תחושה חמוצה באוויר שגזר הדין לא הצדיק את המאמץ שנדרש כדי להגיע אליו בכלל. מנסיון אני כותבת את זה. שנים של חיטוט ברגעים כואבים בעבר כדי להתייצב מול מערכת הצדק שבסופה של דרך לא עושה עם הנפגעות והנפגעים צדק, ואולי אפילו להיפך.
גזר הדין שניתן אתמול בפרשת גואל רצון הוא כזה שיש לברך עליו, לא לחגוג, אבל לברך, כי הוא מציג עמדה הרבה יותר קשוחה של שליחי הצדק כלפי אלו אשר שמים מקל בגלגלי הצדק של החברה שלנו והופכים אותה למקום נורא לחיות בו כאישה.
בדיוק כך. עבירות מין אינן רק פשע שבין פוגע לקורבן. הן מפולת שלגים שקורסת על ראש החברה שבמאמצים עילאיים מנסה להפוך לשוויונית, ומורידות את ראשה חזרה אל האדמה, אל המקום שבו כדור השלג מגלגל בתוכו פוגע, מערכת חלשה שלא ממצה את הדין וקורבנות שנמנעים מלדרוש שהצדק ייעשה, בשם הניסיון העגום ומטיל המורא של קורבנות קודמים.
גואל רצון (טפו עליו) צריך להיות סמל עבורנו, סמל שיזכיר לנו שנפגעים לא תמיד יכולים להתנגד לפוגע ושאין בכך משום ביטול הפגיעה, שהשטן לא בוחל למלמל דברי אלוהים ושחובתה של המערכת לנקות את החברה והמרחב הציבורי משכמותו, גרועים פחות או יותר ללא הבדל, ללא מורא ויפה שעה אחת קודם.
זו לא שעה לחגוג, לנפגעות רבות עוד מחכה דרך ארוכה לקראתן החלמתן ושיבתן לחיי חופש נטולי אימת הפוגע, (ועל הזיכוי מעבירת החזקת בני אדם בתנאי עבדות עוד לא אמרתי מילה… ) אבל זו בהחלט שעה לברך על הישג לא מבוטל ולשאת את המבט קדימה בתקווה שהמערכת הפנימה את חובתה ויכולתה לשנות באמת ולשמור עלינו, החברה, מפני פעילי טרור–מין דוגמת האיש הזה ושתיקח את העוצמה והתקיפות שהביאה בפסיקה הזו גם למקרים פחות מתוקשרים.
ולאקורד הסיום, על אף היותי כופרת גדולה, נראה לי כל כך מתבקש, כי אילו רק מלמל לעצמו תפילות שכאלה במקום לגנוב ולרמוס את חייהם של נשותיו וילדיו תחת מסווה של שליח אלוהים…
״ויהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה‘ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי בְּתורָתֶךָ. וְתַדְבִּיקֵנִי בְּמִצְותֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי חֵטְא. וְלא לִידֵי עָון. וְלא לִידֵי נִסָּיון. וְלא לִידֵי בִזָּיון. וְתַרְחִיקֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע. וְתַדְבִּיקֵנִי בְּיֵצֶר הַטּוב. וְכוף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. וּתְנֵנִי הַיּום וּבְכָל יום לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רואַי. וְגָמְלֵנִי חֲסָדִים טובִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה‘, גּומֵל חֲסָדִים טובִים לְעַמּו יִשְׂרָאֵל:
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה‘ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּום וּבְכָל יום וָיום מֵעַזֵּי פָנִים. וּמֵעַזּוּת פָּנִים. מֵאָדָם רָע. מִיֵּצֶר רָע. מֵחָבֵר רָע. מִשָּׁכֵן רָע. מִפֶּגַע רָע. מֵעַיִן הָרָע. וּמִלָּשׁון הָרָע. מִדִּין קָשֶׁה. וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה. בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית. וּבֵין שֶׁאֵינו בֶן בְּרִית: ״
