אני אוהבת את ״זמן אמת״, תכנית התחקירים החדשה והמצויינת של תאגיד השידור כאן. היא נוקבת, לא מתחנפת וגם עדיין לא נגועה בציניות העכורה של הערוצים שנדרשים לעריכה שמפעילה את גלגלי מכונת הרייטינג. זו בדיוק הסיבה שסרטה של נילי שק ״באת כוחו״, על הפרקליטות שמגינות על עברייני המין בארץ, מטריד אותי כל כך.
את יושבת מול המסך ויודעת שמה שאת רואה הוא אמת. המציאות עולה על כל פרומו. שתי נשים, עורכות דין, אינטליגנטיות, מבריקות, שתפיסת העולם המקצועית שלהן דוגלת בגלוי בחקירה אגרסיבית, ברוטלית ומטלטלת של נפגעות תקיפה מינית ואונס במטרה לזכות נאשם – ׳כי מה כבר נשאר?׳ כך שואלת עו״ד שלומציון גבאי מנדלמן בפריים אחד, ובאחר עו״ד נוגה ויזל אוחזת בידו של נאשם בעבירות מין כאילו היה הילד של כולנו.
כתומכת נלהבת של השיטה הדמוקרטית (בהיעדר אחת טובה יותר), אני לגמרי מבינה שלכל אדם מגיע ייצוג משפטי. גם לאשם. גם למפלצת. אבל התמונה שהוצגה הערב איננה של נשות מקצוע שעושות עבודתן נאמנה מתוך מסירות לזכויות האדם ולשון החוק, אלא של נשים תאבות בצע הצלחה ומוניטין, אטומות וחסרות את האנושיות המתבקשת, וכאלה ששמות לכולנו מקל בגלגלים.
אחד הסימנים המובהקים לכך שחשוד אכן אשם בפשעים שהואשם בהם הוא שהוא הולך לחפש עורך דין שמזוהה עם הצלת עורם של פושעים מסוגו. לפיכך, הנשים הללו יודעות טוב מאוד שהלקוחות שלהן אשמים. למעשה, הן אפילו לא צריכות להיות כל כך טובות כדי לדעת זאת כי האחוז המינורי של תלונות שווא שמגיעות למשטרה והאחוז הקטן עוד יותר שמצליח לחדור את שלדת הפרקליטות (שמגישה כתבי האישום בתנאים מחמירים, גם מתוך שיקולי חיזוי ניצחונות והפסדים), הם לבדם יכולים לספר את הסיפור – קרוב למאה אחוז מהעומדים על דוכן הנאשמים בחשד לביצוע עבירות מין הם אכן אשמים, כלומר שמראש יודעת הסנגורית שהיא פרקליטתו של השטן.
המצפון שלי נקי כי אני לא משתמשת בו
אבל את עו״ד נוגה ויזל זה לא מעניין. להיפך, היא כמו חיית טרף מחפשת את הפצעים מהם הקורבן מדממת ובדיוק אליהם היא מכוונת, היא לא מעניינת אותה בכלל. ובפנים נגועים בשמץ יהירות גם מספרת איך זה מתנהל בפועל: ״שואלים אותי ׳מה, לא קשה לך שהיא בוכה?׳ לא. זה לא קשה לי. אני לא רואה אותה. היא לא קיימת. ועוד פעם – היא בוכה, אני ממשיכה. אני חוקרת. אני יותר קשה. מערימה עוד קשיים, וגם לא מאפשרת לה הפסקה. לא תהיה הפסקה. היא לא תצא לנוח, להתרענן, אני לא יודעת מה – היא תישאר על הדוכן. אני רוצה שהיא תעיד ברצף. אני רוצה שאם היא דוברת אמת שתעיד בדיוק מה היה ואיך היה ושתיתן הסברים איך בדיוק היה האונס, לכאורה.״
עצרו הכל. הנאנסת צריכה לתת הסברים. במיוחד אם היא דוברת אמת. כך על פי הגברת עורכת הדין. כן, לכל אדם מגיע ייצוג משפטי ומגיעה חזקת החפות. כבר אמרנו, כך זה בדמוקרטיה. אבל למרות שבחוק הישראלי התביעה נדרשת להוכיח אשמה ולא האשם נדרש להוכיח חפות, באונס ובעבירות מין לא ייתכן שחובת ההוכחה תהיה על הקורבן באופן שבו הגברות הללו דורשות אותה, לאחר שזו כבר נדרשה לכל ההסברים בהגשת התלונה ובמסירת העדות במשטרה.
יש כאן עיוות של המציאות, היות שקורבן פגיעה מינית נמצאת במצב נפשי ופיזי כל כך רעוע לעיתים, וגם מכיוון שהמוח של נפגעות תקיפה מינית ואונס במהלך הזוועה זועק פנימה שוב ושוב ׳זה לא קורה לך, זה לא קורה לך, זה לא קורה׳ – עד שחוקרת כזו יכולה בקלות לערער קורבן בעת מתן עדותה ולהשיג את מבוקשה, שהוא ההיפך המוחלט מהוצאת האמת לאור. המצב כל כך מעוות שהבקשה שהקורבן היא זו שתיתן הסברים על הדוכן, כמוה כמו לבקש מגופה שתוכיח שרצחו אותה.
ההרגשה להוציא מישהו שהוא אשם – זכאי – היא נפלאה
אני מסתכלת על הפנים של האישה הזו, שמדקלמת בגאווה את משנתה ואין לי מילים. אני חושבת על עורכי דין ושופטים גברים, שרואים אותה ושכמותה נוהגות כך בקורבנות עבירות מין ואונס על דוכן העדים, ואני מבינה מאיפה יש להם תעוזה. מאיפה התעוזה של שופט לבקש מנאנסת להדגים תנוחות או להטיח בה שיש שנהנות מכך, מאיפה התעוזה לחוקרים במשטרה להעביר נשים אונס שני, מאיפה התעוזה לכל כך הרבה גברים לתת דרור לבולבולים שלהם ולעשות כרצונם בגופן ובנפשן של נשים.
#למה_לא_התלוננת? בגלל נשים כאלה, עורכות הדין שלא באות לעשות את עבודתן מתוך מחוייבות מוסרית ומקצועית, אלא באות לכבוש.
#למה_לא_התלוננת? בגלל נשים כאלה, שלא האמת, כי אם הניצחון הוא לחם חוקן.
#למה_לא_התלוננת? כי מילא להתמודד עם גבר שמטיח בך האשמות על מה שלבשת ואיך שהתנהגת, אבל כשאת מול אישה זה כמו להיאכל על ידי קניבל.
#למה_לא_התלוננת? כי אישה שעברה אונס אחד לא יכולה לעבור אונס שני.
אני לא מאחלת לאף אישה להיאנס, גם לא לאלה שעלו על המסך הערב והראו לנו את הצד המכוער של ההצלחה הנשית, אבל כן כדאי שנזכור את הסטטיסטיקה – אחת מתוך אחת. אף אחת לא חסינה.
ומילה לסיום – אפילו השוחט רואה את החיה שהוא גוזל את חייה. מידת הרחמים היא ערך אנושי שמפעם בנו. אם איבדת אותו – איבדת את עצמך. שום קריירה, כסף וטייטל לא יחזירו לך את עצמך. את אולי מרגישה גבר-גבר, אבל תסתכלי במראה ותגלי שאת יודעת טוב מאוד שאת רק מחזיקה מעצמך עו״ד מהוללת, אבל בפנים את יודעת שאמא שלך לא גאה בך, שהילדים שלך לא גאים בך ושהגברים האלה משתמשים בך ואז זורקים לך כסף על השולחן כדי להשתיק את הקולות שבאים בלילה.
גם אתן הקורבנות שלהם.
והבדיחה על חשבונכן.
כל התמונות בפוסט הינן צילומי מסך מן התחקיר ששודר ב׳כאן׳
