ואם יהיה עוצר?
הקורונה החזירה אלי את החשש העיקרי שלי ממלחמת המפרץ – חוסר היכולת להיות עם אבא ואמא בו זמנית. הדאגה שמישהו מהם לא בטוח. עם הדיבורים על סגר, הבנתי שהבת שלי חוששת מאותו הדבר
הורים גרושים
חגים ביחד או לחוד
בתור ילדה שתמיד דאגה לאבא שלה בחגים, ידעתי שאין מצב שהבנות שלי יחוו את אותן תחושות בחגים ושכולנו נצטרך להתגייס ולשמר את רוח החג גם בפורמט המשפחתי החדש
שתי תעודות, ילדה אחת
למה בית הספר מתעקש לשלוח לנו שתי תעודות למרות שממש ביקשנו שיפסיקו? כנראה שכמו שלמדנו בבית ספר – לא לכל דבר יש הסבר, ובטח לא הסבר חכם
שאבא יכבס
לפעמים, כך הבנתי, אני מתעקשת על דברים כל כך שטותיים, במחשבה שהם הרי גורל, ובידיעה שמתישהו בעתיד אקלל את הרגע שהתעקשתי עליהם. זה סיפור כזה בדיוק
אמא, אבא, ילדים, מלחמה
איך הורים בכלל מגיעים למקום שבו ההחלטה על טובת ילדיהם נמצאת בידי המדינה משום שהם עסוקים בלהרע לזולת? אין צד צודק בעניין חזקת גיל הרך ו׳טובת הילד׳
שני בתים, משפחה אחת
יום המשפחה הוא התזכורת השנתית לכך שעדיין התפיסה הבסיסית היא שמשפחה = אמא, אבא, אח, אחות ועוד אחד מאלה, אז אולי זו גם הזדמנות לתזכר את כולם שזה כבר מזמן לא ככה, ושאפשר גם אחרת ושעדיין תהיה משפחה נהדרת, מאושרת ואוהבת.