הטור השלישי שלי ב-ynet עוסק ברגע מכונן בחייהם של הורים גרושים – הרגע שבו אנחנו מבינים שאנחנו לא לבד.
שגם אבא/אמא בבית השני, יודעים לעשות כביסה למשל.
או להסיע לחוגים. או טיפול כינים.
זה לא קל לשחרר, אבל לפעמים זה כל כך משחרר.
הצצה לטור
״יום חמישי. אחר הצהריים. שקט. הקטנות אצל חברות, הגדולות אלוהים יודע איפה, ופתאום צעקה מלמעלה מפרה את השלווה: “אמא!!!”. הסנדוויץ׳ עצבנית. שוב אין לה את החולצה שהיא רוצה. אמא בשביתת כביסות.
בעזרת טכניקת ערפול עצמי שאימצתי לאורך שנים של אמהות, התעלמתי מהצעקות המתגברות ונשאבתי במחשבות כמעט עשור לאחור.״
איפה נמצאה החולצה האבודה?
כל הסיפור בטור
