התקווה הגדולה של הדמוקרטיה

אפרת עיני-רוזמן חלתה בסרטן השד. בתקופת ההחלמה החליטה להתחיל לרוץ, ואז גם גילתה מחקר שמסביר שריצה יכולה להציל חיים והצטרפה לפרוייקט ״גמאני רצה״. פרק ורוד
למה כשאיזו nobody משתינה על הדגל כולם נרעשים אבל זה בסדר לחבר כנסת לחרבן על ההמנון???

שלום לך אדון דנון,לא ששלום הוא משהו שאתה רודף,
למה לך בעצם? יותר קל לעשות ספינים וללקט לייקים ע״י סטטוסים גזעניים ונוטפי הסתה…

אני שמאלנית, אבל לא בזה העניין, העניין הוא שאני שמאלנית בת שמאלנים בת שמאלנים,
כלומר סבתא שלי (וגם סבא ז״ל) נולדו כאן אחרי שמשפחותיהם ברחו מהתופת של יהודי אירופה
כדי להקים כאן חיים, ומתוך תחושת הציונות הבוערת הצטרפו למפעל הקמת הארץ.

הם לא שנאו ערבים, הם לא שנאו ימנים, הם לא היו עוכרי ישראל, הם בנו אותה.
כשעליך אף אחד עוד לא חשב סבתא שלי היתה כבר נערה ועמדה בשירת התקווה כשבן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל, היא מדינת היהודים.
בעיתות מלחמה היא ערמה שקי חול בכניסה לביתה ועברה עם אמא שלה ברחובות לצלצל בפעמון, כי לא היה צבע אדום,
ועדיין לא שנאה ערבים.

היא עלתה עם ההכשרה שלה לקיבוץ משגב עם ולקחה חלק מהקמתו של הקיבוץ שישב (ויושב) על הקו האחרון עם לבנון,
היא חצתה לפחות פעם בשבוע את הגבול – עמדה רגל פה רגל שם והרגישה את ממשותה של מדינת ישראל בכפות רגליה.
היא נשארה ציונית גם כשהקיבוץ חווה את הטרור
אבל היא עדיין לא שנאה ערבים.

היא חגגה 80 השנה, סבתא שלי.
המון מלחמות ישראל עברו עליה, ושנות טרור ואימה ופיגועים וצער ופחד.
והיא עדיין שרה את התקווה בכוונה מלאה ולא שונאת ערבים.

חבר הכנסת דני דנון,
זה אולי ספורט פוליטי טוב בשבילך להאשים שמאלנים בשנאת ישראל,
אבל אם תפקח את העיניים ותקרא את הטוקבקים שבאו בעקבות החירבון שלך על התקווה של כולנו
תגלה שאתה לא עומד בקצב,
סבתא שלי השמאלנית רצה את המירוץ הזה הרבה יותר שנים ממך, הרבה יותר טוב ממך,
היא הגיעה הרבה יותר רחוק ממה שתגיע בעצמך אי פעם בכוח השנאה וההסתה,
היא עדיין מאמינה שדמוקרטיה לכל היא שורש התקווה שלנו,
שהתקווה לעתיד טמונה בפתרון הסכסוך,
שמלשנוא ערבים לא נבנתה המדינה, שמשנאת ערבים היא לא תתעצם,
ושהתקווה היחידה של כולנו היא שיום אחד אתה ושכמותך תתעשתו ותבינו שמלחמה, כל מלחמה, לא מביאה תקווה.

ממש יום חג לדמוקרטיה הבאת עלינו.

למי שממש רוצה להגיב לפוסט המקורי בעמוד של דני דנון

תגובות