הטור החמישי שלי ב-ynet נכתב ברבע לראש השנה.
זו תקופה מאוד לא פשוטה להורים גרושים, אבל זכרוני הזכיר לי שהיא תקופה הרבה יותר מסובכת לילדים להורים גרושים.
במשך שנים דאגתי לאבא שלי שחגג את החגים לבד, וכשהתגרשתי הבנתי שאני נמצאת עכשיו מהצד השני של המתרס.
לא היתה ברירה אלא להתמודד עם זה כמו שהייתי רוצה שהורי יעשו כשהתגרשו בילדותי.
לא קל, אבל נכון.
הצצה לטור
״כשהתחתנתי הודעתי שחגים תמיד יהיו עם המשפחה שלי, אצלנו או אצלם, כי אני לא נוטשת יותר, וכשהתגרשתי ידעתי שהחגים יהיו נקודת קושי משולשת – לי, לו ולהן.
מצד אחד התחושות שליוו אותי בתור ילדה נשארו ברקע ולא היו לי זרות, כך שידעתי מה בוודאי יחושו ויחשבו הבנות שלי בחגים. מצד שני לא יכולתי לדמיין איך אבא שלהן ואני נרגיש בלי הילדות בחגים.״
איך פותרים בעיה ללא פתרון?
כל הסיפור בטור
