ספא לאנשים טובים יותר

יש יותר מדי עומס יומיומי על כתפינו, בטח על אלה של אישה באמצע הריון. אז נסענו ליום ספא, ״ זה לא פינוק״ אמרה לי פעם זקנה תאילנדית חכמה...

בעיצומה של התקופה הכי לא פשוטה בירושלים, שמתי פעמיי עם חברה, כמתוכנן, ליום כיף בבירה.

יש לי יחסים מורכבים איתה, עם ירושלים של זהב, רק לאחרונה אני לומדת לחבב את רחובותיה ודרכיה המורכבות והנסתרות לי.
׳יארה, מה זה אומר עלינו שאנחנו בורחות ליום תענוגות בעיר המדממת?׳ רציתי לשאול, אבל המשכתי בשיחת החולין, מפחדת מהפחד.

בקצה נסיעה קצרה ברחובות העיר שבליבה חומה פתחנו את הבוקר הכי לא פשוט בירושלים בספא מצודת דוד. החשש הופגאין תפאורה מוגזמת, סחלבים עדינים מקשטים חלל חמים ונטול פוזה, משכיחים את מה שהבאנו מבחוץ, מקטינים את ההתנגדות.

במעבר לחלוק הלבן השלתי עוד שכבת התנגדות, על המיטה הנוחה הייתי מוכנה להתמסר, וכשהמעסה אמרה ״עיסוי להריון? לא רואים עלייך״ כבר הייתי שלה לגמרי, מה שלא הפריע לי להתרגש גם מהניואנסים בהמשך – בראשם מגבת חמה שנשלפה ועטתה בתורו כל אזור ששוחרר, ותאורה נכונה להרגיש כמה נקי החדר ומעומעמת דיה כדי להשתיק את קולות היומיום שבראש.

פעם לא אהבתי מסאז׳ים. זה נראה לי אדנותי ונהנתני, דאגתי להיגיינה, ובאופן אישי להתרגע תחת מגעו של אדם זר נראה לי לא מרגיע. עד שבתקופה הכי לא פשוטה בחיי נסעתי להתפנק אצל אבא בתאילנד, שהזמין לנו חופשה באי לא נודע, הרחק מעיני מדריכי התיירים.

הגענו למקום היפה עלי אדמות, שהיה באותה מידה שכוח אל. שם אבא שלי החליט בשבילי שאי אפשר להגיע אל קצה העולם הזה בלי להתנסות בעיסוי. רק לאחר שנעתרתי הבנתי שהספא המקומי שוכן על חוף הים ממש, שמתקניו כוללים מזרן קש עטוי סדין לבן, גרגירי חול ומעסה מקומית שנראית מבוגרת מדי ולצידה נערה שנראית צעירה מדי כדי לעסוק בעיסוי.

באמצע השומקום שאלתי את האישה באנגלית פשוטה על העיסוי המסורתי, והיא להפתעתי ענתה באנגלית מובנת למדי. העיסוי, כך סיפרה, הוא תרבות מקומית, לא פינוק או מותרות כמו אצלנו, וביתה יושבת לצידה כי בכפר לומדים לעסות מגיל צעיר. זהו חלק מתחזוקת הגוף והנפש שמאפשרת התנהלות רגועה ובריאה. כמעט בסוף כל יום מתכנסים בני המשפחה – בתורם מעניקים ובתורם מקבלים עיסוי שגרה כזו, היא מאמינה, הופכת אנשים לטובים יותר. ועוד היא מדברת והרגשתי כמה קל להתמסר למגעו של אדם שזו השקפת עולמו.

צילום: יארה/ יערה די סגני
צילום: יארה/ יערה די סגני

ועם הסיפור הזה שחוזר אליי הנינוחות ממלאת אותי, מפרקת את הפחדים והתפיסויות תחת ידי המעסה היסודית. אחרי רביצה קלה ומקלחת ארוכה יצאנו מפונקות מכף רגל עד ראש בדרכנו לאכול כפי יכולתנו אצל אבי לוי ולסייר בשוק הכי צבעוני ועשיר בארץ, למרות הכל. עיר מורכבת, כבר אמרתי


IMG_7863

במעבר דרך לובי המלון נפרשה לעינינו תמונה טיפוסית לעיר המחלוקת – דתיים, חילונים, תיירים, ערבים, חרדים, נשים וגברים, בליל של שפות ומראות ומלבושים שמילאו בטבעיות את החלל הרחב ביום הכי לא פשוט בירושלים והציפו בי תחושה שכך הדברים הרבה יותר פשוטים. אילו כולם היו מתחילים כך אפילו יום אחד בשבוע, בשגרת תחזוקת גוף ונפש שכזו, התגלגלה בראשי המחשבה, בחיי שיכל להיות כאן טוב יותר, ובטוח שהיינו כולנו אנשים טובים יותר.

 

תגובות