נתניה – תל אביב – נתניה

צילום: יח״צ
רגע לפני פסח קפצנו להכיר את מלון David Tower בנתניה. גם אני הרמתי גבה, כי בכל זאת - נתניה, אבל אז היא טרפה לי את הקלפים ושבתה את ליבי

פינג. הוואטסאפ מאותת לי שיש הודעה חדשה.
״יש לי חדרים במלון David Tower בנתניה. רוצה לבוא ולהביא את השוות?״

האמת? לא בא לי. אני בדכדכת סוף חורף מהולה במשברון גיל 40 ולא חשבתי להוציא את מדי הבלוגרית מהארון לפני אחרי פסח. אבל אין מצב שאני מאכזבת את הבנות וישר עניתי ״ברור! איזה כיף! כבר חוזרת אלייך עם שמות!״
מה לעשות, duty calls. #בעבודהאומריםלכם.

למחרת מגיע לינק עם תמונות של המלון – חמישה כוכבים דה-לקס, והסיפור הרומנטי על הסולטן הטורקי שבנה את הבניין עבור אהובתו המהממת. וואלה, אם הייתי אהובת הסולטן הייתי שואלת למה נתניה, אבל בעצם גם בלי להיות שאלתי. הסכיתו ושמעו.

צילום: יח״צ

מדהים איך לנו הישראלים יש כל כך הרבה דעות קדומות בכל כך מעט קילומטרז׳ ארץ. מסתבר שהעיר שהתיירות האירופאית גילתה מזמן והפכה ליעד מועדף, היא דגם מוקטן של תל אביב הגדולה, ושאף אחד לא באמת מגלה את זה.

בכניסה למלון נתניה נשארה בחוץ. אילו הובלתם אותי לשם בעיניים קשורות יכולתם בקלות לספר לי שאנחנו בתל אביב, ניו יורק או בנגקוק. המלון ששייך לסדרת מלונות היוקרה של Sofitel by MGallery מרשת מלונות ACCOR הצרפתית, מתכתב עם עיצובי המלונות היפים של הרשת ברחבי העולם, ואת הסגנון אפשר לזהות ממבט ראשון. 

צילום: יח״צ

׳אוקיי׳ אמרתי לעצמי, ׳משבר לחוד וביזנס לחוד׳. בכל זאת משקה כבר הוכן והוגש על הבר ונדמה שהכל נצבע בצבעים רכים ונעימים. גם צלילי השקט דיברו אליי. אין ילדים במלון ונדמה שכל הנוכחים מעריכים את העובדה הזו במידה דומה. מבעד לחלונות הלובי הגדולים נשקף הים במלוא הדרו התכול, ואם חשבתי שמכאן המראה מרהיב הרי שהתבדיתי כשהגענו לבקר בסוויטות. 

הסוויטות המלכותיות שבקומה האחרונה עוצרות נשימה בכל פרט ופרט. מרמת ההקפדה על מתיחת הסדין, דרך הפינוקים המונחים על השיש, וכמובן בכל פרטי העיצוב הבלתי מתפשר – אמבט עומד על רגליים מוזהבות, מיטה רחבת ידיים ומצעים מכותנה מבהיקה. רמת הנקיון מעוררת השתאות והנוף הנשקף מהחלון הישר אל הים השוצף מפעים.

אבל לא צריך להרחיק עד הסוויטה המלכותית כדי ליהנות מכל אלה. החדרים בקומות הסטנדרטיות לא ניחנים באף פרט סטנדרטי. אותם מצעים מפנקים, אותם מזרנים בעלי שכבה עליונה לנוחות עוטפת בשינה, מכונת קפה מהסוג המעולה, חדר רחצה מהסרטים ומרחב עצום הפונה אל נוף הים התיכון שכנעו אותי שאולי הסולטן בכל זאת ידע מה הוא עושה.

כדי להשלים את התחושה של נסיכה עותמנית שהתחלתי לפתח, ירדנו אל קומת הספא במלון. מתקני VIA MARIS (דרך הים) פתוחים לאורחי המלון ללא תשלום נוסף וכוללים בריכה מצויינת, חמאם טורקי, חדר כושר מאובזר ופינות מנוחה בעיצוב חם שאפשר ליהנות בהן  מחליטות וכיבוד קל בעת הרגיעה. מומלץ להזמין טיפולים מבעוד מועד משום שהספא עמוס ומלא ממש סביב השעון.

צילום: מאירה רז
צילום: יח״צ

נסיכות והעיר הגדולה

ועכשיו נותרה השאלה ׳מה עושה נסיכה בנתניה?׳. ובכן, מסתבר שלא מעט. תמיד אפשר ליהנות מטיול על החוף, הרי העיר אימצה את התואר ׳הריביירה של ישראל׳. מומלץ לעבור בדרך בכיכר העצמאות, שבה מיצג אינטראקטיבי ייחודי, והנה עוד שלוש המלצות שאסור לסרב להן:

מסע בין כוכבות – פלנתניה

פלנטריום מקומי, עשיר ומעניין. ממוקם בבניין שנתרם ע״י ידיד יפני של העיר ולכן בכניסה תמצאו גנים יפניים יפהפיים שמוסיפים לחוויה.
אנחנו נהנינו במיוחד מהמיצג הוירטואלי של הסיור בחלל. לא צריך להיות ילדים כדי ליהנות מהמסע המהיר בעולם ברחבי הגלקסיה שלנו לצלילי דייויד בואי. במקום גם מיצגים מתחלפים ותוכן מתעדכן לפי החגים והאירועים הרלוונטיים. בהחלט מעניין ושווה ביקור.

גראונד קונטרול טו מייג׳ור טום
צילום: מאירה רז

MOJO קולינריה מפתיעה

מודה, חשבנו שטוב שהבאנו פריכיות בתיק, כי מה כבר אפשר לאכול בנתניה, אבל אז העיר שוב הכתה בנו.
מוג׳ו, מסעדה שיושבת במרכז מסחרי, מתגלה במפתיע כמקום סופר מגניב, עם מנות של שפים מובילים וטעמים מזוהים. אני התאהבתי בטורטיה פיצה שאי אפשר לפספס בה את הטעמים של הפופקורן שרימפס של צפרה, אבל באמת קצרה היריעה מלתאר את מה שהלך על השולחן שלנו.

אגב, ישבנו בחדר פרטי בקומה העליונה. מרווח ומיוחד, מקסים לקבוצות, טיפה מחטיא את אווירת המקום משום שהוא מבודד, אבל לגמרי תלוי מה המטרה שלכם בערב הזה. לצד המסעדה תמצאו גם בר, האח הקטן של המקום, שיכול ללמד את תל אביב חיי לילה מהם.

צילום: מאירה רז

עושות שוק

ואי אפשר לעזוב את נתניה בלי ביקור בשוק. למרות שאנחנו שכנות, זה היה הביקור הראשון שלי בשוק נתניה, שהתגלה כאחד המקסימים בארץ. הוא קטן, לא יומרני ומכיל את כל טוב הארץ ומעבר לכך. לצד הבסטות הצבעוניות אסור לפספס את הבוריקה ואת דוכן האוכל מאהבה שליד מאפיית החלות. אנחנו אכלנו מפרום שכמותו לא אכלתי מימיי, שלא להאמין שיצא תחת ידיו של ילד מוכשר בן 20 ומשהו.
אבל לא אכביר בהמלצות – פשוט להגיע, לחנות ולהסתובב עד שהרגליים או הבטן לא יכולות יותר. מה שמגיע קודם.

צילום: אפרת גת

אחרית דבר

׳אני חושבת שאני נשארת. אולי אחפש לי סולטן טורקי.׳ זהו, שלחתי. וי כחול. סימן שהוא קרא את ההודעה.

בסיומם של יומיים עם אלה שיודעות שאצלנו הביזנס זה הפלז׳ר, אני כבר מאוהבת בנתניה ולא יכולה לחשוב על סיבה טובה להעדיף בריחה לעיר הגדולה והפקוקה במקום להיכל המפואר והנעים הזה, שהוקדש ועוצב במיוחד למי שרוצים להרגיש כמו מלכה או מלך ליום אחד.

נתניה מספקת מגוון גדול של עיסוקים ובילויים, המלון בכמה רמות מעל המלונות היקרים והסטנדרטיים של תל אביב והאנשים עושים את ההבדל.
בדרך חזרה הביתה עצרנו לזוג מבוגר במעבר חציה. הם צעדו לאיטם וכשהגיעו למדרכה בבטחה סובבו את ההליכונים, נעמדו כשפניהם אלינו ונופפו לשלום או לאות תודה על הסבלנות, לא יודעת מה, אבל מה שלא יהיה אני הבנתי שנתניה זה לא מה שסיפרו לנו.

תגובות