הכל התחיל כשיום אחד הבנתי שאני שונאת ללכת ושבריצה זה ייגמר יותר מהר, ובשביל שלושה ק״מ מי צריך נעליים מיוחדות? אז נעלתי מה שהיה בבית, שמתי עליי טרניג בלי חורים שמצאתי בארון ורצתי. הכי זול – פשוט לרדת במדרגות, לצאת מפתח הבניין, והופה, שמאל ימין.
איזה יופי של דבר, איך את מרזה פתאום בלי לשלם לסטודיו זיבי, איך ההיי עולה לך למוח בלי סמים, איך קילומטר מצטרף לקילומטר ותוך חודשיים את עפה על חמישה-שבעה ק״מ פעמיים בשבוע בלי להגזים, ואז על 10-14 ק״מ ועוד איזה פעם בשבוע, אבל בלי להגזים, ואיך פתאום את קולטת שאת רצה בלי גבולות, קצב 05:30 ובלי סוליות, כי ריצה זה הספורט הכי זול שיש וגם הנעליים שהיו לך בבית. ואפילו שפתאום קצת כואב לך הגב התחתון ואת לא לגמרי מרגישה את האצבעות בכף רגל שמאל – אין על החיים האלה ועל הריצה, שהיא, כזכור, הספורט הכי זול בעולם.
תסלחו לי על הצרפתית חברים, אבל מי החמאר שהמציא את הביטוי המפגר הזה, ויותר חשוב – מי הדפקטים שמאמינים לו?!
אתם יודעים מה לא הכי זול בעולם? פיזיותרפיסט. ואחרי ששילמתם לו לפחות על הצד הימני של הארבע על ארבע שלו, כל העניין הזה של ״רק לצאת מפתח הבית ולדלג אל החופש״, גם זה כבר לא זול, כי אז לוקחים מאמן כדי לא לחזור לממן לפיזיו׳ את המערכת שהוא רצה להחליף בג׳יפ שקניתם לו, ופתאום מצטרפים בגדים מנדפים ואתם מתחילים להתאמן לחצי ולמרתון, ואז מגיעים אימוני הכוח שלטובתם חייבים שיהיו בבית גומיה, חבל, כדור קוצים, גליל, מזרן, סט משקולות ופתאום אתם קולטים שאתם גלגול של חיה הלפרין. וחיה הלפרין זה לא זול! ואיך אפשר בלי תוספי תזונה, ג׳לים וכמובן – נעליים חדשות מדי שלושה חודשים.
מי מחליף נעליים כל שלושה חודשים?! מה זה, תחתונים?!
סתם זרקנו על עצמנו משהו ויצאנו לרוץ. הכי זול שיש
אני מסתכלת לאחור ורואה את אבולוציית הקריסה של חשבון הבנק של רץ ממוצע. ולא, אל תגידו לי שזה בגלל שאני אישה, אני רואה אתכם הגברים, שלא תחשבו שאתם שונים מאיתנו במשהו. אבל מה המזל הכי גדול שלנו? שיש דקטלון, איביי, צ׳יפ ספורט, אאוטלטים ו…נובמבר.
נכון יש קדחת פסח – הזמנת בשר מהסופר חודש מראש, ניקוי אבק, צביעת ארונות, החלפת עונות וכו׳? אז רצים ונובמבר. כבר מספטמבר הם באתרי הקניות המובילים מסמנים דגמים שהם פשוט חייבים. חגורת מותן – כי השלוש שיש להם לא מספיק עוצרות את זרימת הדם לאגן. נעליים – כי נכון שיש להם 16 זוגות, אבל פשע לא לקנות בחיסול. טייץ, גרביים, עוד באפ, כובע מצחיה, משקפיים עם פס זוהר, שלוקר שיתאים לנעליים החדשות, ג׳לים – עדיף פגי תוקף מנובמבר שעבר כי הם במחיר מטורף, שרוולונים, מגבות דריי פיט, סטוק בודי גלייד על כל שפשפת שלא תבוא, תחתונים מנדפים ללא תפרים כדי שלא יצטרכו את הבודי גלייד, מכנסי ריצה עם רשת פנימית כדי שלא יצטרכו את התחתונים המנדפים וחצאיות ריצה – כי אין דבר כזה יותר מדי חצאיות.
ואז מגיע נובמבר, בול בזמן ליריית הפתיחה של עונת המרוצים, ואיתו חגיגות השופינג IL, יום הרווקים הסיני והבלאק פאקינג פריידיי. ואז יורד החיוב, ואז הבן/בת זוג קולטים שהצ׳ק של הבלט של הילדה שחזר זו לא טעות (כי בואו, רוב הרצים בארץ הם לא רווקים סינים) ואז אתם רצים מה זה מהר ורחוק וצועקים להם ״מה? לא שמעתי! נדבר כשאני אחזור מההיירוס, מרתון ת״א, חצי ירושלים, הרי הגעש, סובב עמק, הר לעמק, הר להר, הר לים. תשאיר/י לי מים חמים.״ ופתאום אתם קולטים שמהפחד מה זה השתפרתם, ואולי גם הציוד החדש תרם לזה ושוואלה, אולי אפשר לחסוך על מאמן, מקסימום תחזרו לאיזה טיפול שניים בחודש לתחזוקה אצל הפיזיותרפיסט.
אז שיהיה לכולנו חג-הספורט-הכי-זול-בעולם שמח נשמות.
רגע, אל תלכו עדיין!
שניה לפני פרידה, קבלו את החידוש שחיכיתי לו מלא זמן – למה רצה נשמה גרסת הקולנוע. טוב, לא קולנוע – אבל סרט. נו, לא סרט סרט- סרטון. אבל זה משהו משהו.
כבר מלא זמן בא לי על וידאו כי הרגשתי שיש שטויות שאני כותבת שהמילים לא מספיקות להן, וביחד עם הנחומים האלופים בשטויות לא פחות, יצרנו סדרת אנימציה חדשה שבה אנחנו מחפיצים חפצים, או מחפצנים. איך אומרים את זה?! בקיצור, לא משנה, חיפצצנו חיפצוצים ונולדה סדרת וידאו חדשה. פרגנו לה, היא רק נולדה וכבר יודעת איך העולם הזה עובד, אז היא מאוד תשמח לשיתופים.
ואפשר גם לעקוב אחרינו באינסטוש runing.gigs@
מריצים קטעים – פרק בכורה חגיגי לכבוד חג השופינג הקדוש
אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.
