לעמוד על הפודיום

איזה משחק מילים גרוע, בחיי. אבל למה ציפיתם מנשמה פמיניסטית שמבינה שבהרצליה יחולקו 50% יותר גביעים לגברים מאשר לנשים?

לפני איזה שבוע, חברות רצות גילו שבמירוץ הרצליה יחולקו הרבה יותר גביעים לגברים מאשר לנשים, כלומר שיש יותר קטגוריות לגברים מאשר לנשים, כלומר שיותר גברים ״ינצחו״ במירוץ שגם ככה הם ינצחו בו, אם אפשר לקרוא לזה ככה. ואני יודעת שמצופה מנשמה פמיניסטית שכמוני להתרעם על אי הצדק והעוול הנורא שנגרם בתכנון חסר שוויון שכזה, אבל לצערי, בהיותי אישה, אני נוהגת לחשוב מהאיבר שנועד לחשוב, ויש לי כמה מחשבות לגבי קדחת הפודיום, אם יורשה לי.

קבלו תיאור מצב היפותטי שקורה באמת: בוקר. מירוץ. על קו הזינוק ניצבים כך וכך רצים, (א״קא אנשים שהברגים שלהם לא לגמרי מחוזקים אבל אנחנו אוהבים אותם בכל זאת.) מישהו סופר לאחור. הברגים משתחררים עוד טיפה. מזנקים. רצים, רצים, רצים, ואז אחד מגיע ראשון, אחד מגיע שני, אחד מגיע שלישי ואחד מגיע אחרון. אותו דבר אצל הנשים, שוויון מוחלט – הראשונה מגיעה ראשונה, זו שאחריה היא השניה והאחרונה תמיד מגיעה בסוף. נו, עניין ליניארי כזה.

עכשיו תסבירו לי מה זה השטויות האלה קטגוריות? לא, באמת. מה זה זה? הרי ברור שזו המצאה של גברים, כי או שהגעת ראשון או שלא. הבעיה היא שגברים מסויימים (תראו איך אני לא מכלילה כל כך יפה) הם לא סתם רצים כי הם אוהבים לרוץ או ממש טובים בזה, אלא כי הם זקוקים למעודדי זיקפה. סליחה, אמרתי זיקפה? אני לא יודעת מה קרה לי, התכוונתי זיקפה. אופס, איי דיד איט אגיין. הנה אני מפסיקה.

אז בעניין הקטגוריות, הרי ברור שגבר בן 35 לא יכול לנצח גבר בן 20. (רגע, זה לא תופס אם אתה קיפצו׳גה), טוב שניה – ברור שאישה בת 30 אחרי לידה לא יכולה לנצח נערה בת 21. (אוי, גם לונה פה דפקה לי את הפואנטה), לא משנה – אז ברור שרץ חובב לא יכול לנצח רץ מקצועי. הנה, הצליח לי, וזה נכון גם לגבי נשים. הכל פיקס.

ונניח שרוצים לפנק את הרצים החובבים הממש חזקים כדי לוודא שירשמו יותר מהם למירוץ,  נכון שרץ בן 50 לא רץ כמו בן 20, וברור שבקטגוריות מופרדים מעצם העניין החובבים מהמקצוענים, יאללה פנקו אותם. אבל עד כמה תחתכו? 40-44, 45-49, עד כדי כך מוקדם יורד הדגל לחצי התורן? תודה על האזהרה, אנחנו כבר כמעט שם.

אבל יודעים מה? יש עוד בעיה. מה עם כל אלה שרצים בקטגוריה של 40-44 אבל לא מגיעים ראשון-שני-שלישי ועבדו נורא קשה בשביל זה? אולי נפתח קטגוריה של 40-44 ששמם מתחיל בא׳-ד׳, 40-44 ה׳-ז׳? בעצם אולי קטגוריות הרצים לפי ערים? כל הרצים מנהלל, כל הרצים מנווה חמציצים. לא, איך שאני לא מסובבת את זה נשארים רצים שהתאמנו קשה ולא הגיע ראשונים בשום קטגוריה. הנה מוטלות זקפותינו וכל זה. לא טוב לנו.

רגע, יש לי את זה! אולי כמו בגן נחלק הפתעה אחת שווה לכולם, ואז כולם יוכלו להגיד שהם הגיעו ראשונים ביחס לזה שהגיע אחריהם, והאחרון שיכבה את האור, כלומר שיגיד שהגיע ראשון מהסוף? אה, כבר יש את זה? באמת מחלקים מדליית השתתפות בכל מרוץ? וואלה לא ידעתי.

אז כל מה שצריך בעצם זה להזכיר לאנשים שריצה היא לא עניין יחסי אלא אבסולוטי – או שהגעת ראשון או שלא, אבל הרבה יותר חשוב מזה – היא ביחס לעצמך – או שרצת הכי טוב שיכולת היום, או שלא. מה אכפת לכם בכלל מי הגיע לפניכם או אחריכם?

חברותיי הרצות, ברור שאם נשים יכולות להסתפק בקטגוריות של עשור גם גברים יכולים. לא באמת צריך להוסיף קטגוריות לנשים בהרצליה, אלא לחתוך את אלה של הגברים. אבל גברים וחיתוך זה אישיו מורכב, אז אני מניחה לזה כרגע.

זו לא בעיה שלנו, זה רק מעמיד את מארגני מרוץ הרצליה באור מגוחך. רוצו, תעשו הכי טוב שאתן יכולות, תשתדלו שזה יהיה יותר טוב מהפעם הקודמת שרצתן, תגיעו להישג שעוד לא השגתן. ותזכרו שיש לנו יתרון אחד מובנה בביולוגיה הנשית – אנחנו לא צריכות מארגני מרוץ שיחלקו לנו מעודדי זקפה. אתן אלופות מראש.

* הפוסט מוגש בחסות הלהיט של הקיץ – ג׳ל בטעם ויאגרה. לא באמת.

ואם בא לכם לרוץ רק בשביל הכיף וכדי לרוץ עם אנשים שאוהבים לרוץ כמוכם – נפגש ב 5/5 בריצת#אף_אחד_לא_יבוא 2 בירקון מזרח. כל הפרטים כאן 

אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.

תגובות