סוף השבוע הזה נפתח בעוד סיפור אימה מבית היוצר של הגברת הראשונה, לכאורה, כך לפחות לפי תביעה חדשה ובה תלונות העולות מצד עובדת נקיון צעירה בבית רה״מ שברחה כל עוד נפשה בה.
מן התביעה עולה כי התנאים בהם הועסקה דומים להעסקת שפחות בימים חשוכים, כולל תיאורים של תפיסת צוות הניקיון כמזוהם ונושא מחלות המסכנות את משפחת נתניהו ירום הודה, ודרישות חסרות היגיון או קשר למציאות שהונחתו ישירות על ידי מי שמתעקשת להיקרא ׳הגברת׳, אבל נוהגת באופן שיותר משהוא מזכיר גברת נאצלת מזכיר את התנהגותן של אמהות חורגות בסרטי דיסני, אם לומר בעדינות.
אבל בואו נניח רגע לטענות האיומות במקרה הספציפי (אותן ניתן לקרוא בפירוט בידיעות), ונתעכב לרגע על הגברת נתניהו.
שואלים שוב ושוב למה לעסוק בה בכלל. הרי היא איננה בעלת תפקיד כלל, היא סתם מוץ שמסית את הדיון מן הנושאים החשובים באמת – התיקים העומדים ותלויים כנגד בעלה, החושפים מנגנון של שחיתות בצמרת שמשפיע על כל תחומי חיינו כפרטים, כעם וכמדינה. (לכאורה, לכאורה. הרי צריך לסיים לחקור קודם וזה כשלעצמו לא עניין פשוט כשמדובר בנתניהו.)
אמנם בראשית הדרך נדמה היה שאפשר להתחבט בטיעון ש׳מחפשים אותה׳. מצדדיה של הגברת טוענים לצרות עין, אוהדיה לא בוחלים בכשלים לוגיים בניהול טיעוניהם (למשל כנגד נפתלי טענו ׳אם היה כל כך גרוע מדוע המשיך לעבוד זמן רב כל כך?׳, וכנגד המתלוננת החדשה מפטירים ׳איך ייתכן שמתלוננת לאחר חודש עבודה בלבד?׳ – סתירה מובנית), אחרים טענו שמחפשים את ראש הממשלה דרך רעייתו, שאנחנו קטנוניים – למשל בפרשות פדיון פקדון הבקבוקים למחזור או החלפת ריהוט הגינה החדש בישן מהבית בקיסריה שנסגרו.
אבל התמונה נרחבת יותר. מעולם לא העסיקה אשת ראש ממשלה בישראל את התקשורת כפי שעושה שרה נתניהו. ואף אם פשוט ונוח לכוון אצבע מאשימה אל התקשורת, שכביכול באה להפיל את ראש ממשלתנו הרם והנישא, הרי שכדאי להבחין במשמעויות העולות מבין השורות שבתלונות הנערמות.
במשפטי העובדים מני נפתלי וגיא אליהו בית המשפט פסק כי הגברת נתניהו נוהגת בעובדיה בהתעמרות, בהעסקה פוגענית ודחה את הגנתה וטיעוניה על הסף. הפיצויים לאותם עובדים ישולמו מכיס המעסיקה – כלומר המדינה, כלומר מכיסנו. מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מהלך הרוח המאפיין את סביבתה, הלא היא סביבתו של ראש הממשלה האמון על ניהול כלכלתנו, בטחוננו ועתידנו.
בשנים האחרונות באופן, הולך וגובר, מתהווה בסביבתם של הזוג נתניהו סביבה נהנתית, שרוקמת תרבות הון שלטון וולגרית שגדולה עלינו בכמה מידות, שמאמצת לעצמה גינונים והלכות שעניינם למצב את הזוג כאייקון מלכותי, מה שלא סתם מציק בעין לקנטרנים אלא בוער בבטן מכיוון שלתהליך זה יש השפעות על צביון התפקיד והבית.
החל מהשמפניה והסיגרים, דרך הסטייליסטית הצמודה, ההוצאות הלא פרופורציונליות, המעבר לשימוש בכינויים ׳רעייתי, ׳הגברת׳ ואף בתפריט רשמי ׳הגברת הראשונה׳, הצילומים המעושים והמאוסים והמוזמנים על כל צעד ושעל שמטרתם למקם את הגברת בחזית התקשורת, הלוחמה על ניקוי שמה דרך דף הפייסבוק הרשמי של רה״מ הממומן בכספינו, כל אלה נועדו למצב את נבחר הציבור כמומלך עליו ולא אחרת.
שרה נתניהו, שעד לא מזמן התהדרו סובביה בכל הזדמנות בהיותה ׳פסיכולוגית ילדים׳, עברה המרה ׳לפסיכולוגית חינוכית׳ ול׳גברת׳, היא נושא המעסיק את שרשרת יועציו וכותביו של רה״מ המפרסמים מסרים בעניינה באמצעי המדיה השונים, ובאופן כללי נדמה שהמציאות בבית הזה הופכת להיות פחות ופחות סבירה.
ולמה זה אכפת לנו בכלל?
זה אכפת וצריך להיות אכפת משום שזה הבית של כולנו. בית ראש הממשלה איננו נכס פרטי אלא מוסד ציבורי. אדם לא מתגורר בו בזכות אלא בחסד – בחסדי הציבור ששלח אותו לשם למלא תפקיד שאין יותר ממנו העונה להגדרה ׳משרת אמון׳. הוא ומשפחתו בסך הכל מתארחים במעון עד שהציבור יבחר אחרת, ולכן עליו לנהוג בו כאורח ולעשות כמיטב יכולתו לשמור על קירותיו, צביונו וכמובן על עובדיו.
את כל אלה שכחה משפחת נתניהו מזמן, אבל מישהו צריך להזכיר להם שעל היחס המחפיר שמקבלים עובדיהם אנחנו משלמים, גם מי מבינינו שידם כלל אינה משגת להעסיק עוזרת בית משל עצמם, גם מי שהם בעצמם עובדי הבית. פעם אחת ולתמיד מישהו צריך לקום ולומר לשרה נתניהו שפני הדברים הם כאלה – עובדות הניקיון במעון רה״מ עובדות אצלנו, והיא, הגברת נתניהו, היא למעשה עובדת אצלן, האזרחיות משלמות המסים. ככה זה עובד במשטר דמוקרטי כשלנו.
ואגב, רבות סופר ודובר על המיונים הקפדניים שעוברים כל מי שמבקשים להתקבל לעבודה בבית רה״מ, (מתוך התביעה – ׳מבחנים פסיכוטכניים, שיחה עם פסיכולוגית, תחקיר ביטחוני ובדיקת פוליגרף׳), וטוב שכך, אבל אני תוהה – איך אף אחד לא העלה בדעתו אי פעם שגם המשפחה המתגוררת בבית הזה אמורה לעבור מבחנים דומים? ולא רק בכניסתה למעון, אלא מדי שנה – למשל כמו שנעשה במגזר הפרטי עם בעלי תפקידים בכירים שאמונים על ממון רב – וזאת כדי לוודא שתתקיים ביקורת אמיתית ושקופה על מה שקורה בבית של כולנו, ושלא נהיה נתונים עוד לחסדי התשקורת?
היתה פעם איזו דמות די עממית כזו אבל עם שכל, לימור במלעיל קראו לה, והיא אמרה באופן שאין מדויק ממנו – העם נקעה רגלו. שמעת גברת נתניהו? נקעה רגלנו!