כמה שלא התכוננתי טוב לליווי בסובב עמק, ככה התכוננתי מצויין לפוסט שאחרי. עברתי על כל התרחישים, ידעתי בדיוק לאן יכולים הדברים להתפתח, הכנתי אפילו שני פתיחים: ״תודה למיכאל שהביאני עד הלום״ או ״תודה לטאטע שבשמיים שהחזירני בשלום״, על כל צרה שלא תבוא. אבל בשום מצב לא דמיינתי תרחיש שבו בתוך 3 שעות נורה לעברי מטח של 5000 צילומי מסך של סקירה מטאורולוגית מאת שלושה סוגי אנשים:
א. המודאגים
ב. המזדהים
ג. השמחים לאיד
ואני אפילו לא רשומה לסובב. סתם מלווה אני. אבל בגלל שהיה לכם כל כך אכפת, הנה הצצה למאחורי הקלעים של תהליך ביטול/ דחיה של מרוץ.
קיפול – גרסת ההפקה
אני יכולה רק לדמיין שישבו שם בחפ״ק איזה חמישה, שישה, עשרה אנשים, שכל כך התחבטו והתלבטו עד שנשחקה להם הסולייה. בכל זאת, לבטל מרוץ לקהל ישראלי, ועוד אחרי שבשנה שעברה הוא יצא לפגרה, וואלה צריך אומץ.
אבל אני יכולה לנחש מה עבר להם בראש:
– אם לא נבטל וירד מבול ואנשים יצטננו ויעלו במשך שבוע סלפי שלהם עם דקסמול קולד – הלך עלינו.
– אם כן נבטל ובסוף ירד רק טפטוף והמשוגעים שירוצו בכל מקרה יעלו תמונות ״הנה תראו, אין שום בעיה לרוץ בסובב״ כשהם שקועים בבוץ בחניה – הלך עלינו.
– בין א׳ וב׳, ששניהם זוועות, באפשרות השניה נהיה יבשים בבית, נשים טלפון על השתק ונרביץ בינג׳ של בית הנייר. אפשרות זו התקבלה ברוב קולות.
קיומו של המרוץ בשבוע הבא, אגב, תלוי במספר הפרקים שיספיקו לתקתק במהלך הסופ״ש.
קיפול – גרסת האולטראיסט
בואו נדבר רגע ברצינות. זה לא עניין של מה בכך, לבטל מרוץ כל כך אהוב ועתיר לוגיסטיקה, בטח ובטח כשמדובר בדובדבן שעל הפסטה של האולטראיסטים בארץ. אבל אתם מדמיינים בכלל באיזו לוגיסטיקה פנימית מדובר?
למשל אצלנו כבר עשינו פגישת צוות, התאפסנו על סדר היום, הבנו בדיוק מה מצופה מאיתנו (להיות משעשעים במידה, סבלניים במידה ועמידים בשיחות על הפרשות), שיבצנו מי מגיע ומי הולך בכל סיבוב (עד לרגע זה אין לנו מושג באמת), ולא רק זה – כל המנות חמות של מיכאל כבר מסודרות בצידנית, ובגלל שיש עוד שבוע שלם לחכות, עכשיו הוא ייאלץ לאכול אוכל אמיתי. בזמן הזה אולי אפילו יפוג תוקפן של המנות, מה שכמובן לא ישנה את טעמן כהוא זה, ואז לך תדע מה יצמח שם ובמה האכלנו את האולטראיסט שלנו מלבד מונסודיום גלוטמט. זה לא קל, זה בנאדם, זה לא טמגוצ׳י!
ומה איתנו המלווים? מה עם האאוטפיט שבחרתי לחמישי? מישהו יכול להבטיח לי שיבוא לי עליו גם בחמישי הבא? וזה שנולדה לי פתאום עוד ארוכה בשבת ועוד אחרי שהבטחתי לסונטו החדש שלי שאקח אותו לדייט ראשון בסובב ופתאום הוא יגלה שאנחנו בנמל, איפה שהייתי רצה עם הקודם שלי – על זה מישהו חושב?! ברור שלא!
קיפול – גרסת הרצים
אם יש דבר אחד שכל הרצים היו רוצים שאנשי צוות הפקה ידעו במצב כזה, זה שהם לא לבד. ככה זה אצלנו – תרשום למרוץ 2000 רצים ישראלים ותרוויח 4000 דעות ו-6000 מקגאייוורים. לכל שאלה תשובה, ולכל פתרון בעיה.
בואו נראה – גשם בתחנות? קטן עלינו, אחינו. אתה מביא לכל מתנדב עוד ארבע מתנדבים שמחזיקים לו מעל הראש שקית של פח, אוחזים בארבע פינות. בום! המתנדב יבש. כל מה שנשאר זה לשים על כל מתנדב שמחזיק פינה של השקית עוד ארבע מתנדבים שמחזיקים לו מעל הראש ליילון של מלחמת המפרץ, ועל כל אחד מהם עוד ארבע וכן הלאה. זהו. איך עוד אפשר לעזור?
בוץ בחניה? פתיר. אתה הולך לקרביץ, בדוק נשארו להם מהיריד חזרה לבי״ס איזה חמש אלף סרגל. אתה לוקח כל יחידה בשקל עשרים, מרצף בהם מסלולים בחניה, שלא ישקעו הגלגלים.
לא עובד הסרגלים? שניה סוגרים לך ת׳פינה. אתה קורא לעופר פדן ממרתון ישראל, תופר שת״פ, קבל תמונה: בשטח מתקיים סובב עמק, בחניה קם ״מרוץ הגונדולות בוץ הראשון בישראל״. משוגע על הדברים האלה עופר. תיק תק הוא מרים לך את זה.
מה עוד? אוכל?! פחחחח, קלללל! מה אמא ש׳ך עושה בחמישי הבא? תגיד לה שתבוא, אני אביא את אמא שלי, שניים שלושה סירים, סגור העניין. איך בא טוב קובה של אמא.
סיכום ביניים
פליז אל תהרגו אותי, נשמות, הכל בצחוק, בטוח שלא היה פשוט לקבל את ההחלטה, ואני יודעת שעבדתם קשה וקרעתם את התחת כדי להיות מוכנים לסובב, ואני בטוחה שתצליחו אפילו עוד יותר במועד החדש.
שי והצוות – חיזקו ואימצו, ושאלוהי המטרו יהיה לצידנו בשבוע הבא, אמן. למקרה שלא, אני עובדת על פיתוח חדש שמזהה ומסנן צילומי מסך שהועברו מעל 50 פעם בדקה.
אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.
