מתוך דף הפייסבוק של עד הראיה ארז קריספין
אסור להשוות את ישראל לגרמניה הנאצית.
אסור לומר גזענות, פאשיזם או אפרטהייד.
אסור לומר שהמוסר שלנו נפגע, שהערכים שלנו עבור פיחות ואסור להגיד שהארץ שלנו שינתה את פניה. אסור לומר זאת כי טוקבקיסטים יגידו שאנחנו סמולנים זבל עוכרי ישראל, יעשו עליך לינץ׳ תקשורתי אם אתה סגן הרמטכ״ל, או שראש הממשלה יעשה לך סיכול ממוקד אם אתה שר הביטחון.
אבל הארץ הזו שינתה את פניה. היא התכערה, הפכה גסה, הזדהמה. היא נגועה בחיידק אלים שמאיים לטרוף את הקלפים ולכלות את התקווה.
שוטרי מג״ב לא מזוהים מבקשים תעודת זהות באקראי מעובד ערבי בסופר בלב תל אביב, וכשהוא מבקש מהם להזדהות נטפלים אליו והופכים את הסיטואציה לאירוע אלים וקשה. הימצאותם של עדי ראיה ועוברי אורח כלל לא משנה את התנהגותם. גם העוברים והשבים חוששים להתערב, וזה לא העובד ערבי שמפחיד אותם, אלא האנשים במדים.
צילום: ממצלמות האבטחה
אילו היו ילדי תיכון יושבים בשיעור ושומעים את הסיפור על מה שהתרחש אתמול באבן גבירול ב״סופר יודה״, מינוס התארים ״מג״ב״ בהתייחס לשוטרים, ו״ערבי״ בהתייחס לאזרח – הם היו לגמרי בטוחים שמדובר בעוד מאורע שמתאר את הפיכתה של גרמניה התרבותית והנאורה לרייך השטני.
אנחנו לא יכולים להתחבא יותר מאחורי הצבא המוסרי בעולם, אנחנו לא יכולים להסתתר מאחורי האיום ובכך לתרץ אלימות איומה כלפי אזרח ברחוב, אנחנו לא יכולים להתעלם מכך שנהיה כל כך רע כאן – ואין לנו את מי להאשים מלבד את עצמנו.
המצב כאן לא קל, הביטחון כאן תמיד תלוי על בלימה ומזמן הפכנו לעם פוסט טראומטי, אבל כל אלה לא יכולים להות הסיבה לכך שמי שאמונים על הביטחון שלנו נוהגים כמו בריונים המסתובבים עם אלות, כדי שאיש לא יעז לפצות פה לעברם.
הפעם זה מוגזם אפילו בשביל גליק וסמוטריץ׳
פעם כשניסו להסביר לי, כנערה, איך ייפתר כאן הסכסוך הנורא, מישהו אמר לי על הפלשתינאים והמדינות הערביות סביבנו – ״בסוף הם יהרגו את אחד את השני וככה יבוא שקט״.
כתב שגיא גרין: “אני קורא למשטרה”, אני צועק לעברו, והוא מסתכל עלי כמו האידיוט שאני, ואומר לי “אנחנו המשטרה”. אני חושב לעצמי, טוב לפחות זה לא לינץ’. הבחור לא ימות מזה. או ש… ״
להיות ישראלי זה גאווה- זה סטארטאפ ניישן, עם סגולה, סודה סטרים, חוף הים בתל אביב.
גאווה ישראלית זה יום העצמאות וזיקוקים, התקווה, יזכור וגם לא לשכוח ומניין זוכי פרס הנובל ׳שלנו׳.
גאווה ישראלית זה להיות גאה בכך שאני כל כך מתביישת להיות ישראלית כמו שוטרים שמפרקים במכות אזרח בלב תל אביב.
גאווה ישראלית זה לדעת להגיד שהגזמנו, ושהגיע הזמן לעצור. תראו מה נהיה מאיתנו.
צילום: מצלמות האבטחה
אסור להשוות את ישראל לגרמניה הנאצית.
אסור לומר גזענות, פאשיזם או אפרטהייד.
אסור לומר שהמוסר שלנו נפגע, שהערכים שלנו עברו פיחות, שיש חיילים ושוטרים שאיבדו את המצפן הפנימי ואסור להגיד שהארץ שלנו שינתה את פניה.
אבל הארץ הזו שינתה את פניה. היא התכערה, הפכה גסה, הזדהמה. היא נגועה בחיידק אלים שמאיים לטרוף את כולנו ולכלות אותנו מבפנים.
שרק לא יקרה שבסוף שאנחנו נהרוג אחד את השני, וככה יבוא שקט.
זו לא ישראל שלי.
דרושה: ארץ חדשה.