א; ויהי בעת ההיא והארץ היתה שממה, ובדל סוליה אין בה, ולא שלוקר ואף פנס לא נראה. ויתעצבו בני ישראל אל ליבם עד מאוד, וירא השם יתברך את גודל כאבם ויחוס על עמו, וישלח אליהם אות. ותגיע האות ד׳, וישאלו בני ישראל: ד׳ על שום מה? ויען א׳ זה אבא, ה׳ זה השם, ד׳ זה דקתלון ואימרו אמן. הכינו רכביכם, אשראיכם נשיכם וטפכם, כי חזיתי בכאבכם והגדלתי לעשות ולהפליא את ניסי ואביא אל הארץ המובטחת סניף דקתלון חדש דנדש, שלא תדעו עוד צער וכל מחסור ועמידה בתור. ויעלוזו בני ישראל עד מאוד, ותשרה עליהם רוח השופינג הטובה, וישימו פעמיהם ראשון לציונה ויעלו לרגל אל קודש הקודשים ויעמדו בתור לחניה, וסביבם רק כחול וכחול, ושלטים ובלונים לרוב.
ב; ויגיעו אל פתח החנות ותצא בת קול גדולה מן המגפונים המתנוססים בחניון וגם פוסט בפייסבוק ותודע להם כי הסניף סגור יען כי סניף אחד לא יוכל להכיל בו את כל עם ישראל. ויהגו בו יומם ולילה וימררו בבכי על מר גורלם שלא באו שעתיים קודם ולא חיכו לאחר הראשון לספטמבר למיניינם. ויעמדו בפתח הארץ המובטחת ושעריה מסוגרים. וילכו בני ישראל ויקנו שלוקר במחיר מלא בעבור שלא ישובו לביתם בידיים ריקות, ויקבעו ביום ההוא את חג הדקתלון ויזבחו בו זבח גדול לאלוהי הרשתות בעבור שראה מצוקתם וידע לשלוח יד עמוק לכיסם, שבסוף יצא להם שקנו משהו שלא באמת היו צריכים ושילשו המחיר מעות רבים מכיסם אשר עליהם עמלו רבות ולא יסגרו את החודש, ויקוו שהרשת תשרוד ולא תיסגר בתוך פחות משישה ירחים כי ביוקר המחיה לא היה להשם זמן לטפל עדיין.
ג; ותבוא הנשמה אל אישהּ ותאמר לו: מאמיייייי, שמעת פתחו דקתלון בראשל״צ? אולי נלך בשבוע הבא?
ויסב פניו אליה ויען לה: תקשיבי לי טוב נשמה, כי לא תשמעי אותי אומר את זה שוב – אני אלך איתך לאכול מן הפרי האסור אשר באיקאה לפני שארד איתך דקתלונה, ואת יודעת שאפילו מת לא תצליחי יותר להכניס אותי איתך לאיקאה, נכון נשמה?
ותאמר לו: למה ככה בחרון אף, מה נסגר עם הפאסיב אגרסיב? כולה איזה שלוקר שניים, אולי גרביים, פנס ראש, שרוכים לנעליים, מנדפי זיעה, מנגבי זיעה, באפים, גלילים, מזרן עבה, מזרן דק, סוללות, מדרסים, מכנס שניים גג אולי גם גופיה, וזהו תוך ארבעים יום וארבעים לילה אנחנו בבית.
ויאמר לה: נראה לך עשו אותי באצבע באותות ומופתים? מה, לא נפלתי בפח הדקלתון בברצלונה אשר בספרד ונתקעתי לבד עם הטף בעת שאת היית הולכת אנה ואנה עם כל הערלים בין המסדרונות, ויהי ערב רב של דברים שאין לאף אחד צורך בהם מתאסף בעגלה שלך? והיית כמרחפת על ענן עד שנראית כמי שנחתה על הקשת. האוטיסטית. בעומדך אל מול מדף פנסי הראש ממלמלת לעצמך עשרים ואט ארבע יורו, מאה ואט שש יורו ארבע יורו שש יורו קרן אחת שתי קרניים מגן סינוור ארבע יורו שש יורו ולא תחדלי שעה ארוכה ואזעק זעקה גדולה אל השמים ואתחנן לאלוהים שישים קץ לסבלי? קיצר אני אתן לנחש להכיש אותי לפני שאבוא איתך שמה שוב. מת לא תכניסי אותי לדקתלון. מספיק אדם עשה את הטעות פעם אחת בשביל כולנו.
ותשב הנשמה בדד, ותחזה בעם הסגולה עובר בשערי החנות הכחולה ולא תבוא בארץ המובטחת.
ד; ותרד רוח טובה ומשב שכל בא בנשמה ותשאל את עצמה מה לו לעם הזה שביום אחד לכולם נגמרו חולצות הריצה ביחד? ואם יש אלוהים איך זה שעם סגולה שלם צריך פנס דווקא היום? ותשב ותבט במחירון הקודש ותודה בליבה פנימה ששבע יורו סקסי יותר משלושים ואחת שקל ותבוא בת קול כפירה אליה ותאמר מה לכם כי תצברו רכוש רב שנתפר בידי ילדים סינים בסדנאות זיעה ותשב הנשמה אל הרוח: כפרה עלייך, מי שנתנה רגליה ונשמתה באימונים למרתון ברלין יומם ולילה בחום של אוגוסט בארץ הקודש תקשיח ליבה בפני טיעונים של זיעה, נסי שנית. ותשם לה בת הקול ניסיון שני ותאמר מה לכם כל ערימות נאדות שתיה ובקבוקים אלה שכמוהם ככוסות רוח למת כולה צריך הבנאדם שק שתיה אחד יקר וטוב שמחזיק מעמד לחמש שנים ולא מזהם את פלא הבריאה באלף חגורות מותן ותיקים זולים שזורקים אחרי ארבע חודש למה שקופצים ומשפשפים על כל צעד ושעל. ותענה בה הנשמה: בואנה יש משהו בדברייך. ויבוא מאחוריה אישהּ וירא כי גולשת היא באתר הדתקלון וישאל אליה: מה עכשיו נשמה? ותאמר לו: אין כלום כי לא היה כלום. ותבוש ותיכלם, ותדיר רגליה מן השער הכחול, ותגד לעצמה מקסימום עוד חודש בברלין, שמה אין אלוהים. ומה שקורה בברלין נשאר בברלין. ותשקוט הארץ.
אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.