סטראבה סטראבה שעל הקיר


אני לא טכנולוגית גדולה. אני יודעת לכתוב, להעלות פוסט, לענות לחברים המגיבים, תפעול פשוט. אבל סטראבה מאמינה בעקרון ההדדיות – זו לא רק רשת שעובדת בשבילך, היא גם עובדת עלייך. ומיד אסביר.

יוצאת לה בחורה לרוץ בשעת בוקר מוקדמת. כל מה שהיא רואה לנגד עיניה זה ריצה עם חברים, צליחת העליה שאלוהים ייקח אותה, סימון וי בתכנית האימונים ואמן חזרה לבסיסנו בשלום. נגמרת הריצה, מסנכרנת שעון, הופה – כל הריצה בסטראבה, ובום! יש סטטיסטיקות. הכל פרוש לפניך בגרפים – כל קילומטר בנפרד, העליות והירידות, זמן כללי, זמן בתנועה (זמן שבוזבז על קריאת הנתונים טרם נמדד, אבל בטח בקרוב ייכנס כפיצ׳ר חדש), ושיא השיאים – דירוגים מהשנה ומכל הזמנים. שמואל הגדיר זאת בדיוק רב: פורנו–גרפיה לרצים.

עד חצי המלכות 

עכשיו, אני לא בחורה תחרותית, אבל כשסטראבה שולחת לי כתר זהב נוצץ כזה, שמשמעותו שאני מלכת הסגמנט ״הכלב הבדואי בירידה״, זה בכל זאת עושה לי משהו. ולא שאני יודעת איפה הכלב הזה, אבל כמו כל הממלכות בהיסטוריה, גם אני מבינה שעליי להגן על שלי, אז אני יוצאת עם מצפן ומשרוקית כלבים חזרה אל היער לחפש את הבדואי ולמקש אותו, כי אף אחד לא יורידני מן הכתר.

ולא רק שהיא ממליכה אותך, סטראבה גם חשה לליבך ולמכאוביך. אחרי אימון קשוח במיוחד את מקבלת התראת אהדה מסרטאבה שמעדכנת שהיא הרגישה שהפעם זה היה מאמץ גדול מהרגיל. איזו עוד רשת מספקת אמפתיה אמיתית מלב למחשב תגידו לי? אי אפשר שלא להתרגש.

וככה סטראבה מתגנבת לה לתוך לבך, והנה בוקר בוקר את מסיימת אימון, מסנכרנת שעון ופונה אל הרשת הכתומה הנאמנה בשאלה: ״סטראבה, סטראבה שעל הקיר, מי הרצה הכי מהירה בעיר?״ ובוקר בוקר היא עונה לך ״את נשמה, את הכי מהירה.״

פה חשדתי 

ולא שחלילה אני חושבת שאני מהירה או משהו, כי בכל זאת מודעות עצמית דווקא יש לי, אבל סטראבה נוטעת בך מן בטחון כזה כשהיא מספרת לך שהיום גמאת סגמנט מסויים במהירות הכי גבוהה שעשית עד כה, ומחרתיים  מעניקה לך פרסונל רקורד, וגביעים, הררים של גביעים ומדליות נשפכים על ראשך, ואת נכנסת לטופ 10 בנשים, והעולם לרגלייך.

ואז יום אחד את פותחת את סטראבה ומגלה שאת במקום שלישי – מתוך שתי רצות. ואת שואלת בחשד ״סטראבה, סטארבה שעל הקיר… מי הרצה הכי מהירה בעיר?״, כי את חשה שמשהו לא כתמול שלשום ביניכן, והיא עונה ״את מהירה נשמה, אבל קושניר מהירה ממך.״ ואת כזה ״סליחה? זה לא הדיל!״, ואת מתחילה לדפדף אימונים אחורה, לחפש את המדליות והשיאים והרגעים היפים שלכן ביחד, ולאט לאט את מבינה שאולי הכל היה שקר. אבל זהו, מאוחר מדי, את מכורה.

ההתפכחות

ואז מגיעה הרגע הזה שאת מנסה להוכיח לסטראבה שהיא טועה לגבייך ואת יוצאת לתקוף עליה שכל קשר בינה לבינך מקרי בהחלט, ורק אז את יודעת שהגיע הזמן לצעד קיצוני, הגיע הזמן להתפכח.

ואם יש לכם חבר כזה נגיד, שמספר לכם שהוא בדיוק נמצא בשלב ההתפכחות מהסטראבה, תזהרו ואל תאמינו לאף מילה שהוא אומר, ובמיוחד אל תאמינו כשהוא מזמין אתכם לריצה אחרי שהייתם חולים או חלשים ״כי זה יעזור לכם לצאת מזה ולהתחזק״ – המאניוק בסך הכל רוצה לגנוב לכם סגמנט ולהסניף את מנת הקודוסים שלו. לא שאני יודעת, רק שמעתי שזה ככה.

פרטים בכתום

ובכל זאת, אחרי ההתפכחות הכואבת, הנה כמה דברים שיש רק בסטראבה, ואת זה אני מציעה שתגזרו ותשמרו, כי יום אחד גם אתם תגלו שאין ממלכה כזאת ״הכלב הבדואי בירידה״ ובשבילם שווה להישאר:

1. זאת הרשת היחידה שבה לא יטרידו לכם את הפיד תמונות של חתולים חמודים.
2. אף אחד כאן לא יפסיק לעקוב אחריכם כי אתם רק רצים כל היום.
3. הפיצ׳ר האגדי ״מה ציירתי היום״.

4. ניהול מלאי הנעליים שלכם.
5. רישום קילומטראז׳ ותזמון טיפולי 10,000.
6. קלאבים – המקום לתחרות ברשיון. 
7. שמות הסגמנטים. הדרך הוודאית היחידה לגלות שהם קשים גם לאחרים.
8. מלכה אל-אלוף – ספורטאית השבוא הבא, אם ועיר והשראה. 

תהיו חזקים נשמות, ולהתראות בכתום.

אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים.
אם בא לכם לעקוב הירשמו לניוזלטר, זה לוקח שניה ושורף מלא קלוריות.