אסוציאציות

מורן מישל - סטוריטלינג, ניהול תוכן וקהילות
כמעט תמיד כשאנחנו מתחילים לכתוב על נושא אנחנו חושבים שאנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים לכתוב, אבל לפעמים אנחנו נתקעים ולפעמים המסר הולך לאיבוד ולפעמים לא באמת רואים את כל התמונה

שלב ראשוןאסוציאציות

מכירים את זה שאתם צריכים לכתוב על נושא מסויים ולא ממש יודעים איך להתחיל או לאן להמשיך ופתאום המחשבה נזרקת לאלף כיוונים?
אם זה קורה לכם זה נפלא, לפחות בתור התחלה.

בשלב הראשון הערב נעשה את תרגיל האסוציאציה שעשינו כבר בבית הספר, וכדי להצליח בו תצטרכו ממש לוותר על הביקורת העצמית והמחשבה המנקרת ״אוי, זה ממש דבילי מה שעבר לי עכשיו בראש״ ופשוט לכתוב כל מה שעולה על דעתכם.
קדימה – בואו ניקח 5 דקות לכתיבת זרם מחשבות משורשרות נטולות ביקורת עצמית.

שלב 1
אסוציאציות

מה אומר לכם הביטוי ‘משפט פתיחה’?

*כיתבו את הדבר הראשון שעולה לכם לראש, ואז את הדבר השני ואת אלה שבאים אחריו

שלב שניקטלוג

מחשבה מפוזרת בלי ספק מקשה על שטף הכתיבה, אבל גם מאפשרת יצירתיות וחשיפה של רעיונות וכיוונים שלא היינו חושבים עליהם אם לא היינו מתפזרים מדי פעם.

נסו לקרוא את מה שכתבתם ושכתבו אחרים בשלב הראשון ולהכניס את הרעיונות לתבניות מוכרות – מה שייך למה? בואו נקטלג משפטי פתיחה שונים.

אפשר להוסיף עכשיו גם כאלה שלא כתבתם בשלב הקודם.

שלב 2

תודה שפנית אלינו.
תגידי, אבא שלך גנן?

*כיתבו רשימה ארוכה ומפורטת של משפטי פתיחה מצויים, מוצלחים או דביליים ככל שיהיו.
ציינו לכם ליד כל משפטמה מטרתו ואל מי הוא פונה.

שלב שלישילעבודה

בואו נראה איך זה עובד כשאנחנו צריכים לנסח משפט פתיחה בעצמנו. על מה ולמי כותבים רק אתם מחליטים.

שלב 3
לעבודה

בואו ננסח משפט פתיחה

*בחרו מישהו או מישהם שתרצו לכתוב אליהם פנייה בנושא כלשהו (דמיוני או אמיתי, אישי עסקי, הכל הולך)
ונסחו משפט פתיחה לפנייה בשלושה נוסחים/סגנונות שונים.

שלב רביעימשוב עצמי

בכל פעם נעשה את זה בשלב האחרון כדי להבין איך הלך לנו – איפה נוח, איפה פחות נוח, כמה באמת הצלחנו להעמיק במשימה או בכתיבה. אין ציונים, זה רק כדי להרגיש איפה אנחנו נמצאים ולראות איך זה משתנה כשנתרגל משימה דומה בפעם הבאה.

שלב 4 ואחרון
משוב עצמי

עד כמה הצלחת להשתחרר בשלב האסוציאציות? מאיפה התחלת לכתוב משפט פתיחה? כמה קל או קשה היה לכתוב בסגנונות שונים? האם היו מעצורים, ואם כן מה ולמה?

*אין ציונים, כל הזדמנות שניצלת כדי לכתוב בה היא הצלחה

מטרת התרגיל

כמעט תמיד כשאנחנו מתחילים לכתוב על נושא מסויים אנחנו ״יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים לכתוב״, אחרת לא היינו מתיישבים לכתוב מלכתחילה, אבל לא פעם יש רגע שבו שטף הכתיבה נקטע ופתאום אין לנו ממש מושג על מה ולמה בכלל התחלנו לכתוב.

את משחק האסוציאציות שחקנו כבר כשהיינו ילדים. היינו כותבים מילה ומציירים סביבה שמש גדולה מרובת קרניים כדי לאסוף את כל מה שאנחנו יודעים על המילה וכל מה שמתקשר אליה במחשבתנו.

אסוציאציות הן כלי נהדר לפזר מחשבה כדי לארגן אותה, כדי לחשוף את מה שאנחנו לא יודעים שאנחנו יודעים או חושבים או חשים כלפי הנושא שעליו אנחנו כותבים.

כאשר אנחנו נותנים למחשבה דרור לפרוץ את גבולות מה שהחלטנו שאנחנו כותבים נוכל, הרבה פעמים, למצוא כיוון יצירתי או מעניין יותר לכתיבה.

יש שכתבו בתרגיל שהרגישו בבלאק אאוט – ובכן, היופי בכתיבה שאין באמת בלאק אאוט. אף אחד לא שם כדי לדעת שנתקענו, כך שאנחנו יכולים לקשקש ולברבר כמה שרק נרצה ואחר כך למחוק את שטף המחשבות הקצת דבילי שנפלט אל הדף או הקובץ.

ומה לגבי משפט התחלה? שימו לב שרבים ראו את הביטוי ולקחו אותו למקום אחד, בעוד שאם תקראו את התגובות של הכותבים האחרים תראו שהוא תקף לגבי הרבה מאוד תחומים. אה, וגם שמרוב שהוא טעון רבים שכחו שאנחנו עוסקים בכתיבה ולא בפייס טו פייס – עד כדי כך יכולה התפיסה שלנו להגביל אותנו.

אז תזכרו – כדי לכתוב הכי טוב שאנחנו יכולים, במיוחד כשאנחנו מרגישים תקועים ולא יכולים, זה ממש כדאי לשחרר את המחשבה והמעצורים, להרשות לעצמנו להשתטות, לחשוב שטויות ולכתוב אותן, להסכים שיש מעבר למה שאנחנו יודעים או זוכרים כרגע וללכת למצוא את המילים המדוייקות שנרצה לכתוב, שלפעמים נמצאות ממש מעבר לפינה.

תגובות