אל תגידו קומץ

אישית, לא אכפת לי שמדירים נשים מפרסומות ברמת גן או בבני ברק. לטעמי בכלל טוב היה אם היו מדירים פרסומות קצת מחיינו. אבל בין זה לבין הפרדה באוטובוסים ובמדרכות, שמובילה לאלימות כלפי נשים, ובעיקר כלפי ילדות, יש מרחק שנות אור. או חושך...

התקופה שאנו חיים בה מאופיינת בעיקר בחוסר יציבות, ככה יגיד לכם כל מי שתשאלו – בני המאיה, סטנלי פישר, נאס״א…
ככה זה כששינוי חייב לקרות- בתוך מסגרת יציבה וידועה אין לו שום סיכוי, אז קודם כל הוא דואג להרעיד לנו את האדמה מתחת לרגליים ורק אז הוא מושיב את הדברים במקומם החדש. זה נכון לגבי התאהבות, מהפכות חברתיות, תנועת היבשות, הכל בעצם… וזה לא תמיד נעים.

אתמול חגגתי יומולדת 33, בצל החלמה מדלקת ריאות. כשניסיתי להבין מאיפה היא באה לי, החלטתי שאחת משתיים- או מהבילוי עם הקטנה שלי במוקד בחברת ילדים רבים, שכמוה חטפו וירוס בטן שהוביל להתייבשות – וביניהם רק עולל אחד, קטן ממש, ששכב עם דלקת ריאות, או מהשותף שלי, שכנראה נדבק מחבר של הבן שלו מהגן שכשבא לבקר אף אחד עוד לא ידע שהשיעול שלו ישכיב את שנינו לעשרה ימים.
כך או כך – נדבקתי מקומץ.

בעבודה שלי, קידום אתרים אורגני, לביטוי ׳הפצה ויראלית׳ יש דווקא קונוטציה חיובית- הוא מתאר השקעה בקטן שמביאה לתוצאות בגדול, והשיווק שלנו נתמך על ידי הרעיון שדברים גדולים באים באריזות קטנות.
מה עוד נסמך וצמח על העקרון הזה?
מפגש בין זרע לביצית, האביב הערבי, 2 אוהלים ברוטשילד, אנרגיה גרעינית, המפלגה הנאציונאל סוציאליסטית בגרמניה של שנות ה-30… בלשון המעטה- לא תמיד שקדים וצימוקים.

אבל לנו, גם לאור ההיסטוריה הכואבת של הורי הורינו, יש נטייה להמעיט בחריפותם של דברים, להקטין אותם, לקטלג אותם כ׳קומץ׳, כדי להמתיק את הגלולה ולהרגיע את עצמנו.

אישית, לא אכפת לי שמדירים נשים מפרסומות ברמת גן או בבני ברק. לטעמי בכלל טוב היה אם היו מדירים פרסומות קצת מחיינו.
אבל בין זה לבין הפרדה באוטובוסים ובמדרכות, שמובילה לאלימות כלפי נשים, ובעיקר כלפי ילדות, יש מרחק שנות אור (או חושך…) וזה בכלל לא משנה אם כך היה תמיד, מה שמשנה הוא שמרגע שאנחנו יודעים שכך הדבר, אי אפשר לקבל את זה.

אני בטוחה שמדובר בקומץ. אני מכירה מספיק אנשים דתיים כדי לדעת שרובם המכריע סולד מהתופעה ממש כמוני, כי גם לקומץ יכולה להיות השפעה הרסנית- לפעמים על קומץ אחר, לפעמים יותר מכך.
אני גם בטוחה שברחובות הרשות הפלסטינית קיים רוב גדול שחי בסלידה מאלימות ומלחמה, אבל איכשהו זה דווקא לא גורם לנו לכנות את הטרור ׳טרורצ׳יק׳, או את החמאס ‘קומץ’.

הקומץ אשר מוביל את מלחמת החושך הזו בתחפושת של שליחיו של אלוהים, ובדמות פסקי הלכה משונים והגבלות צניעות הזויות, הוא בדיוק ההוכחה לכך שהקרקע רועדת להם (ולנו) מתחת לרגליים וששינוי עומד בפתח. הוא לא מסוגל להתמודד עם מה שנגמר ועם חוסר הוודאות באשר למה שעומד להיות. אבל זו בעיה של הקומץ, לא שלנו.

מה שהכי מפחיד בקומץ, זה שאף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה השגעון הבא שלו ומתי הוא יחטוף ת׳סיבוב. אם אנחנו לא נקרא נכון את המפה ונזלזל בכוחו של הריבוי הטבעי של הקומץ, וביכולתו להכתיב לאן ייפלו הדברים כשהקרקע תתייצב, הקומץ הזה הוא-הוא בדיוק זה שיהפוך למפלגת ׳האחים החרדים׳ שתעמוד בראש כולנו, (חבוש השטריימל והפאה אם זה תלוי בו).

עכשיו זה בידינו לעשות מה שאנחנו מבינים שהדמוקרטיה מחייבת אותנו לעשות- הפגנות, מחאות, חקיקה, אכיפה, בחירות מחדש. איש איש בדרכו ובאמונתו. אבל מה שלא תעשו, אל תגידו קומץ!

תגובות